מדריכה באולפנא

שלום מדריכה יקרה!
ראשית אני רוצה להגיד לך שמתוך צוות המורים המסגרת הלימודית – את הדמות הכי חשובה לבנות באולפנא בשנות התבגרותן. כשיש לנערה בעיה היא לא תלך למורה או למנהלת אלא למי שהיא מרגישה קרובה אליה והיא חוץ-מסגרתית. נכון שבטח יש לך סמכויות שונות אבל את בדיוק האדם שהיא צריכה. יותר מזה שמחתי לקרוא כי את מרגישה חיבור מעולה עם אותן בנות ושכיף לכן ביחד והם מרגישות קרבה איתך גם בצחוקים אך גם בדברים רציניים. את שלב א´ של הפתרון כבר יש לך, ואת מתחילה ממקום מעולה.

תדעי, שאת לא חייבת לתת תשובות לכל השאלות! לפעמים הנערה משתפת אותך בדברים שעוברים עלייה פשוט כי היא צריכה אוזן קשבת שהיא לא מקבלת לא בבית ולא באולפנא. העזרה הכי גדולה שאת יכולה לתת לה זה להקשיב! ואני לא סתם אומר, לפני שנתיים הר"מ שלנו בישיבת הסדר עבד איתנו על יכולת ההקשבה. התחלקנו לזוגות ולא למדנו ספר מסוים אלא דברנו. דברנו על מה אנו רוצים להיות, מה מפריע לנו, מה הדרכים לכך ממה אנו מפחדים ועוד. העיקרון הוא שכשחבר אחד מדבר השני לא מייעץ לו מה לעשות אלא מקשיב וחוזר על דבריו. "משקף" את מה שהחבר הראשון אמר. אני חייב לספר לך שאני והחברותא שלי הגענו למקומות מדהימים והוא הפך לחברי הטוב ביותר שאני מדבר איתו על הכל. ושוב, לא כי תמיד היה לו מה להגיד אלא מפני שהוא תמיד מקשיב לי ועוזר לי להבין את עצמי יותר טוב. וזה שלב הראשוני לדעתי בעבודה שלך עם הבנות. תקשיבי להן, תחזרי על דבריהן, תגרמי להן לראות את עצמן ואת החוויות שהן עוברות ולו בכדי שהן יהיו בטוחות בעצמן ובמה שהם רוצות. כך גם את תגלי מה הבעיה העיקרית ומה הבעיות החיצוניות שאפשר לפתור אותן בקלות.

השלב השני הוא מתן העזרה והייעוץ. אני מאוד מאמין במשפט "חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". האדמו"ר מפיאסצנה, בספרו "חובת התלמידים", (שאגב אני ממש ממליץ לך לקרוא לבד או עם מדריכה נוספת את ההקדמה לספר בה הוא פונה אלינו, המחנכים) מכיון שאת מדריכה חברתית ויש לך את המקום הפרטי שלך עם כל חניכה עלייך למצוא בכל אחת מהן את הייחוד שבה ואת הדרכים לחדור לליבה "על פי דרכו". תשובה לנערה אחת לא יכולה להיות אותה התשובה ולנערה אחרת. כי כל אחת היא עולם שונה ולכל אחת "דרכו" שלה. אל תחשבי שזו משימה שלוקחת שנים, דרכה של נערה מגלים עפ"י החביבים שלה, לפי הנושאים שמעניינים אותה וכו´... לדוגמא: תלמידה שאוהבת לצייר, וכל חייה הם דרך הציור, אני מציע לך לשבת איתה ולצייר ביחד מהי אמונה. איך היא רואה את האמונה שבה? איך היא רואה את עצמה בעתיד, כפי שהיא רוצה להיות ועוד... וככה ע"י הציור והדיבור על הציור תוכלו למצוא ביחד פתרונות לבעיות המטרידות לנערה.

אני חייב להגיד לך שהמקום שאת באה ממנו הוא מדהים! זה שיש יש לך את הרצון ואת המוטיבציה לעשות זה מצויין ומבורך. אל תירתעי! גם את היית נערה ובטוח שיש לך מה לומר ואיך לעזור! תביאי דוגמאות מחייך האישיים, תחברי אותן לסיפור שלך, תשתפי אותן בבעיות שהיו לך, רק לפני כמה שנים, באמונה ואז תצאי עם רווח כפול – גם עזרת להם וגם ובעיקר ביררת את הדרך שלך. תחפשי את המקומות הבלתי-פורמאלים בהן את יכולה להיכנס לחיי הבנות – בטיולים, משחקי ספורט, ערבי כיף וכד´. תנסי לגרור אותן לשיחות "בין השורות" ותראי שהן בע"ה ישתפו פעולה.

לדעתי אלו צריכים להיות השלבים העיקריים בעבודתך. חשוב שתדעי שדוקא מהמקום שלך, כמישהי שקרובה אליהם בגיל ובקשר, דווקא את יכולה למצוא את המילים הנכונות הפשוטות שיחדרו ללב הנערות ויעשו פעולות הרבה יותר מאנשים מבוגרים אחרים!

לסיום אני מצרף המלצות לכמה ספרים שאני בטוח שיתנו לך כלים ורעיונות להמשך: "חובת התלמידים" (למרות שזה מתאים יותר לבנים אך העקרון זהה לבנות). "איש האמונה" של הרב סולובייציק, ספרי שו"תים עכשווים – "רשו"ת הרבים/היחיד" של הרב שרלו (מומלץ!), "משיב הרוח" של הרב אבינר (ספר שו"ת ענקי בנושאים שונים ומעניינים.) ועוד

מקווה שעזרתי ולו במעט.


אריק.