מדריך שלי

יש תכונה שנקראת אכפתיות וכנראה שהיא נמצאת אצלך עמוק בתוך הלב- שזה דבר חשוב ויפה. יש לנו רגשות לאנשים שאנו מכירים. המצב של דאגה ואכפתיות הוא דבר בריא גם אם הוא אחיך, ידיד, מדריך או כל אדם שאת מכירה ולפעמים גם לאנשים שאת לא.
הבעיה שאת רומזת עליה היא שמצב הזה מוביל לקשר. לפעמים קשרים נוצרים לא מתוך התאהבות ממבט ראשון אלא מתוך דאגה, עזרה או הרבה תכונות אחרות- אפילו שמכירים את האדם לפני. קשר זה לא בהכרח דבר שלילי רק שלא כדאי להיכנס לקשר מבולבל ומסובך. לכן כדאי לחשוב איזה קשר את מחפשת עם אותו המדריך- אם זה קשר של לימוד והדרכה בחיים כדאי שהדברים יעשו בצורה יותר מבוקרת, מפגשים בד"כ לא לבד אם אפשר, בשעות היום שבהם אנשים מדברים ולא לגלוש לשיחות ארוכות בשעות לא מתאימות וכו'. אם את חושבת שאת מחפשת איתו קשר יותר רציני אז כדאי:
א. לחשוב האם את מעוניינת עכשיו בקשר רציני, האם זה מתאים לתקופת חיים שבה את נמצאת.
ב. לידע אותו בדבר שאת חושבת שיש מצב לקשר ביינכם מה דעתו.
בכל מקרה נחמד לשמוע מבן אדם אחר שאכפת לו ממך והוא דואג לך, לכן בכל מקרה את יכולה לומר לו בצורה עדינה מה הרגשת כשהוא השתתף באותו אירוע או לספר לו את הערכתך אליו.
"הורני ד' דרכך ונחני בארח מישור למען שוררי"
בהצלחה
שי
צוות ישיבת הר עציון