מדריך שלא מיישם מה שהוא מחנך

שלום יעל.
קודם נבין יחד מהי הדרכה, ומהו חינוך.
הדרכה – היא כמו מדריך טיולים. מדריך טיולים אמור לחלק הוראות: לכאן הולכים ולכאן לא הולכים, לא לעקוף את המדריך, וכו'.
חינוך הוא משהו אחר לגמרי. חינוך הוא לעצב נפש של אדם. לעזור לילד לבנות את העקרונות ואת היסודות עליהם הוא בנוי, ודרכם הוא פועל בחיים.
באמת לא אכפת לי אם המדריך שלא מתפלל ייצא צבוע ליד החניכים שלו. אבל לחנך לתפילה הוא לא יוכל לעולם. כי חינוך הוא לא מה לעשות ומה לא לעשות, אלא מה חשוב, מה עיקרי, מה קדוש. ובעצם – חינוך הוא: מי אני. חינוך ללא דוגמא אישית, ובעיקר ללא הזדהות של המחנך עם התכנים אליהם הוא מחנך – [אינו בנמצא בעולם].
במצב כזה המחונך יאמר לנפשו: אם להתפלל באמת היה כל כך חשוב – אז הראשון שהיה צריך להתפלל הוא מי שמנסה ללמד אותי את זה. סימן – שגם [הוא לא מאמין] שזה חשוב, ולכן [גם לי אין שום סיבה להאמין לזה].

אף אחד לא ביקש ממך ליישם את כל הערכים והאידיאלים. ודאי – לכולנו יש קשיים ביישום הערכים והאידיאלים. אבל להיות שקרן?! מדריך טוב שקשה לו ליישם את הערכים שהוא מחנך אליהם – יבחר באחת משתי דרכים: או שיחליט שכדי לא לעשות את מלאכתו רמייה, וכדי לא לגרום יותר נזק מתועלת – הוא עוזב את ההדרכה לטובת אנשים חינוכיים יותר. הדרך השנייה – והיא קשה ביותר – לשתף את החניכים שלו בקשיים שהוא עובר. כך ילמדו גם הם – שהערכים הם ערכים, שתפילה היא באמת חשובה, ובעיקר – איך מתמודדים עם קשיים. הדבר דורש בגרות מקסימלית מהמדריך, ומהחניכים, ולכן נראה לי שאינו ריאלי.
לכן, ומתוך הכרת המציאות – אני חושב שמדריך שקשה לו (אגב, יש המון סוגים של "קשה לו", ואני חושש ש"קשה לו" כאן - פירושו "לא מתחשק לו") ליישם את אמונותיו בתורה ומצוות – אינו יכול להיות מדריך – במידה ואת מסכימה איתי שמדריך אמור להיות דמות חינוכית. גם מדריך שאינו מתפלל כשהוא אינו ליד החניכים – אינו ראוי להיות מדריך.
לעומתם – מדריך שקשה לו אבל הוא [מתאמץ] להתפלל ולקיים תורה ומצוות, והוא מוכן לוותר ולהפסיד מעצמו ומזמנו כדי – למשל – להתפלל, [גם כשהוא לבדו ואף אחד לא רואה], אבל הוא עדיין נתקל בקשיים – הוא ודאי ראוי להדריך. הוא הדוגמא הטובה למאמץ שראוי להשקיע על מנת לקיים את הערכים והאידיאלים אליהם הוא מחנך.
סיכום: אדם הדורש מעצמו לקיים את מה שהוא מחנך – יכול לחנך גם אם הוא נתקל בקשיים. אדם ש"מאמין" – אבל לא [דורש מעצמו] להתגבר על הקשיים גם כשהוא לבדו ואין איש רואה – הוא אינו ראוי לחנך. אם הוא מחנך – הוא שקרן!
אני מתנצל בפנייך אם נשמעתי תקיף מדיי, אבל אני חושב שהנושא הזה שהעלית הוא כל כך חשוב לכל כך הרבה נשמות – והוא כל כך קריטי בדור שלנו שבו להיות "מדריך" דורש רק להיות בחבר'ה ולא שום דבר יותר מזה, שהייתי חייב להשמיע את הזעקה הזו – שלדעתי היא אמת לאמיתה.
כל טוב לך, ותצליחי בכל דרכייך.
דוד
davideinat@hotmail.co.il