מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתינו - עדיין???

שלום וברכה,
ראשית, אני מתנצל מאוד על העיכוב בתשובה לשאלתך החשובה מאוד.
על היחס למדינה, כמו אל כל נושא, יש לדון מתוך רצון לבירור האמת ופתיחות לקבל כל מסקנה שהיא. הדיון עצמו צריך להיעשות לאור דברי גדולי ישראל בעבר מחד, ומאידך תוך שימת לב להתאים את הדברים למציאות המשתנית, ולא להעתיק באופן אוטומטי דברים שנאמרו ביחס למצבים אחרים אל מצבנו הנוכחי.
זכיתי בעת האחרונה לשמוע שיעורים מכמה תלמידי חכמים גדולים אשר עסקו ביחס למדינה. האחד הוא ראש הישיבה שלי, הרב זלמן מלמד שליט"א. השני הוא הרב שמואל טל שליט"א, ראש ישיבת תורת החיים שבנוה דקלים לשעבר, ויהי רצון שישיב ה´ בנים לגבולם במהרה. השלישי הוא הרב יהושע שפירא שליט"א, ראש ישיבת רמת גן. כולם תלמידי חכמים גדולים, מומחים לתורת הגאולה.
אקדים ואומר, כי אין ביניהם תמימות דעים בשאלת היחס למדינה. אולם, לפני שאציין את המחלוקת, חשוב לי מאוד לכתוב את העניינים המוסכמים על כולם, ורק מתוכם להגדיר את השאלה הנתונה בויכוח. הדבר הזה חשוב כי לפעמים מחלוקות מתחדדות ויוצרות אוירה כאילו הן נוגעות ביסודות ובשורשים, בעוד שלאמיתו של דבר הן מחלוקות בגבולות, במשקל שיש לייחס לכל דבר וכו´.

א. חז"ל לימדו אותנו שהתקופה שלפני הגאולה תהיה מלאה באור וחושך המשמשים בעירבוביא. "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב", במסכת סנהדרין צז ע"ב יש פירוט נרחב של שפל קשה מאוד של הדור בכל הבחינות (בסוגריים אעיר כי באופן פנימי, השפל הזה הוא חלק מהתיקון, אבל זה לא הנושא). השפל שאליו הגיעה מדינת ישראל אינו סותר – ואולי אפילו מחזק – את ההבנה שאנחנו נמצאים בתקופה של גאולה. לכן, [השאלה אינה האם אנחנו נמצאים בדור של אתחלתא דגאולה, אלא האם מדינת ישראל היא חלק מן המהלך הזה].
ב. המהר"ל לימד אותנו שמהלכים כלל ישראלים אינם קורים במקרה. אם הם לא במקרה, יש שתי אפשרויות – שהם ´מעשה שטן´ או מהלך אלוקי. קשה מאוד לקבל שכל קיבוץ הגלויות האדיר, כל הפרחת השממה, כל הניסים שנעשו במלחמות ישראל הם מעשה שטן, והאפשרות שנשארה היא שזהו מהלך אלוקי. יתר על כן, במקומות רבים בנביאים אנו למדים שתהליך הגאולה יכול לבוא בדרך של בניית הגוף ורק אחריו בנית הרוח והנשמה. לדוגמא, בחזון העצמות היבשות שראה יחזקאל – קודם כל אוסף עצמות, יחזקאל אינו מאמין ש"תחיינה העצמות האלה" אך הן מתחברות יחד ובשלב הבא מקבלות גם רוח חיים. וכך גם במקומות נוספים, למשל ביחזקאל פרק ל"ו. קודם כל קיבוץ גלויות, ורק אחר כך ה´ נותן בעם ישראל רוח חדשה. זהו שורש התפיסה שמדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתינו". לכן, [השאלה אינה האם מדינת ישראל היא חלק ממהלך הגאולה, אלא האם היא היא סיימה את תפקידה, או שהיא עדיין חלק מהמהלך]. בלשון אחרת, השאלה היא האם הגאולה תבוא בדרך ישרה, שבה קודם כל נבנה הבניין הגשמי ומתוך אותה מסגרת שבנתה אותו תצמח הקומה המלאה, או שהבניין הזה עובר דרך משבר גדול.
ג. עניין נוסף שכולם מסכימים לו הוא שבין אם המדינה עדיין מתפקדת כחלק ממהלך הגאולה ובין אם לא, יש להפריד הפרדה ברורה בינה לבין הממשלה. ממשלה אשר מועלת בשליחותה ועושה פעולות המנוגדות לתורה ואף לאינטרס הלאומי של כל עם באשר הוא – צריכה לעבור מן העולם. הרב צבי יהודה התבטא בחריפות גדולה כלפי ממשלות כאלו, ואצטט כאן ציטוט אחד: "כי מתוך התורה, מתוך נצח ישראל אנו באים אל המדינה ואל הממשלה. ולא מתוך הממשלה, שהיא זמנית, אל התורה" (לנתיבות ישראל ח"א עמ´ רלט, מהדורת תשמ"ט). במקום אחר כתב הרב צבי יהודה "התורה קודמת לממשלה והתורה היא נצחית, והממשלה הבוגדת הזאת היא עוברת ובטלה".
ד. ועוד הערה קטנה לפני נקודת המחלוקת – מעולם לא ראינו עצמנו שותפים למדינת ישראל משום שהיא עוזרת [לנו]. אנחנו לא מתבוננים במהלכים האלוקיים לפי אינטרסים.
ה. כאן יש התפצלות. הרב שמואל טל סבור, שמדינת ישראל סיימה את תפקידה. המערכות כולן רקובות, החל ממערכת המשפט, הממשלה, התקשורת, הצבא ואפילו הנשיאות. חשוב מאוד להדגיש שאין פירושו של דבר שאנחנו מתנתקים מעם ישראל, חלילה, ואף לא מהשירות הצבאי, אשר בו אנו ממשיכים למלא את המצוה החשובה של כיבוש ארץ ישראל והגנה על עם ישראל. על כל פנים, כיון שמערכות המדינה כולן רקובות, אין כבר טעם ´להשפיע מבפנים´ אלא יש ללכת בכיוונים אחרים – בצורה של תשתיות אוטונומיות, הפועלות בקדושה ובטהרה, לעומת כל מה שהמדינה עושה בצורה פסולה. אמנם היה למדינה תפקיד חשוב מאוד בבניית הגוף של עם ישראל, אבל התפקיד הסתיים, בדיוק כמו שלקליפה יש תפקיד חשוב בגדילת הפרי, עד שצריכים להגיע אל הפרי עצמו והקליפה נושרת. על כל פנים, ודאי שיש להודות על כל הניסים שעשה ה´ עמנו בתהליך הגאולה עד עכשיו, כולל על נס ההצלה במלחמת העצמאות.
ו. דעת מו"ר הרב זלמן מלמד, כמו גם דעתו של הרב יהושע שפירא, שונה. כאמור, אין ויכוח על כך שהממשלה הנוכחית היא ממשלה שעושה מעשי רשע, ועלינו להתפלל שהיא תתחלף, אולם המדינה עצמה היא בגדר חולה. החולה הזה חי, המדינה ממשיכה לעשות גם דברים טובים כמו שליטה יהודית בארץ ישראל והגנה על יושביה (שהרי לדעת כולם, בלי הצבא נגיע מהר מאוד לים בעזרתם האדיבה של השכנים), קליטת עליה, ובכלל בניית הגוף הלאומי. אולם על הנהגת המדינה השתלטו גורמים שליליים, גורמים שיונקים מתרבות אנטי יהודית שנוהגים ברשעות, והם עושים נזקים גדולים. המסקנה מכך היא שאי אפשר להניח את המדינה ביד אנשים חסרי אמונה כאלה, ועלינו לשאוף שינהיגו אותה אנשי אמונה. אם עד עכשיו שאפנו להשתלב ולהשפיע מבפנים, עכשיו מתברר שדרך כזו מובילה את מדינת ישראל אל פי פחת. אי אפשר לחכות בסבלנות כצופים מהצד! ודאי שבין שלב הרצון לשלב המימוש עובר זמן, אבל עד עכשיו גם את הרצון להנהיג לא היה לנו, ואני חושב שהנקודה הזו היא אחת הנקודות אשר הולכות ומתבררות אצל הרבה אנשים. לכן, בתפילה לשלום המדינה אומרים אצלנו בישיבה "והעמד בתוכה אנשי חיל יראי אלהים ושונאי בצע" במקום "ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה".
הדבר המעניין הוא שלמרות הויכוח העקרוני הזה, באופן מעשי אין כמעט הבדל. ברור שאנחנו מודים לקב"ה על כל מהלכי הגאולה שהיו עד עכשיו, ובאותה מידה ברור – כמו שכתבת – שאם עד עכשיו היתה בנו התבטלות מסויימת כלפי המדינה, אולי לפעמים אפילו חנפנות, הרי שהגיע הזמן לדעת את מקומינו. יש לנו תפקיד חשוב מאוד, להפיח רוח חיים בגוף חולה, וכמו שאומר הרב יהושע שפירא בהקשר קצת שונה, הגיע הזמן שנפסיק להיות "צרכני תרבות" ונהיה "יצרני תרבות". אי אפשר להנהיג עם מתוך עמדה של התבטלות.
כתבתי את הדברים בצורה מאוד כללית, ובלי צירוף מקורות, למרות שהדבר מתבקש מחמת מסגרת האינטרנט. אני מקווה שהם לפחות מדויקים.
לסיום אני רוצה לומר, כי מהלכי הגאולה דורשים לימוד מעמיק בסוגיות הגמרא המתייחסות לגאולה, ובספרי ראשונים ואחרונים. לכן תלמידי חכמים גדולים - הם אשר צריכים להתוות את הדרך, ולא סברות שבאות מהלב.

יעקב,
yaakov@makshivim.org.il

לסיום אני רוצה לצרף קישור לשיעור חשוב על יום העצמאות:
מה התחדש דוקא ביום העצמאות? http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2251