שאלה
שלום לכב' הרב ותודה מראש. השאלה שלי קצת חשובה לי ואני אשמח אם אפשר תשובה מהירה. זה מורכב, אני אשתדל לקצר....
אני בת 28 ואני כבר ממש רוצה להתחתן. אני לא דתייה, אבל כבר יכולה להגיד מתחזקת. רק לפני שנתיים גמלה בלבי ההחלטה להתחתן (תמיד רציתי אבל רעדתי מפחד. היום אני מרגישה מוכנה). אני מבקשת מה' הרבה דברים. משתדלת לעשות התבודדות ולהודות על הכל. ואני יכולה היום לומר בפה מלא (פנייה לגולשים שאולי מפקפקים) שאין בקשה, תפילה, לא משנה מה - שלא קיבלתי. כל מה שהתפללתי עליו התגשם - חוץ ממציאת הזיווג שלי.
ואז זה מעלה לי שאלות - האם זה אומר שגם זה יתגשם. או להיפך - שזה לא צריך לקרות??...
הבעיה שלי היא בהשתדלות המעשית. כאמור, איני דתיה ויצאתי עם בחורים רבים. יש לי דפוס שחוזר על עצמו שאני נמשכת לבחורים ה"פוליטיקאים" - אלה שיודעים להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון. לא אכפת לי כסף, או עבודה או השכלה וכו חשוב לי שהאדם יהיה רגיש ולהגיד את המילים הנכונות מתחבר לי, בעוונותי, עם רגישות. וכך, אפילו שאני יודעת (ואני יודעת!) שהבחור עובד עליי והוא סתם אומר לי כדי לשבות את לבי, אני משום מה ממשיכה להתקשר ולרצות בקרבתו ואז אני מתקשרת פעם אחת יותר מדי, ומרגישה שאני נודניקית, ואז מתנצלת שהייתי נודניקית ואז זה יותר מעצבן אותו ואז אני מרגישה חרא עם עצמי והנבואה מגשימה את עצמה וחוזר חלילה עם הבחור הבא.
ואני לא נרגעת עד שהוא לא מחזיר לי טלפון...
זה מאוד בעייתי מבחינתי, אני בחורה מאוד עצמאית, משכילה, עם עבודה מאוד מכובדת, אני נראית טוב ויש לי הרבה מה להציע ועם כל זאת - בכל הקשור לבן זוג (וזה בלבד) הבטחון העצמי שלי בקאנטים.
אני מודעת לדפוס הרע החוזר הזה. פעם חשבתי שזו אני ואני רק צריכה למצוא מישהו שיקבל את זה. היום אני כבר מאמינה שהוא לא קיים.
אני מתנצלת שזה ממש ממש ארוך רציתי להביא תמונה רחבה ביותר אני מקווה שזה בסדר (הנה חוזר דפוס ההתנצלויות...)
מה עושים?????
תודה וסליחה.
תשובה
שלום וברכה,
הקשר הזוגי הוא הקשר הקרוב והחושף ביותר. הכמיהה של נשמה להיות בקרבה לנשמה אחרת, היא השיקוף הגבוה ביותר לרצון הפנימי העליון – לחוות קירבת אלוקים. הקב"ה, שרצה שנלמד כאן בעולם על כוח האהבה, הקבלה וההענקה, ברא עבורנו את המערכת הזוגית, שממנה נצמח, נשכלל את יכולותינו ונגלה באמצעותה את כוחותינו הפנימיים. לכן התורה מצווה אותנו להיזהר ולקדש כל כך את הקשר הזה. הבית היהודי הוא המקום, שבו שתי נשמות צומחות ביחד, במסע מופלא ומרתק של כל אחד לחוד, ושניים יחד.
העובדה שאת חזקה, עצמאית ומוצלחת בשאר התחומים, ורק במערכות הזוגיות חווה כישלון, איננה מפתיעה. במעגלים החיצוניים קל יותר להצליח, הם דורשים מאיתנו פחות. ואילו בקשרים הקרובים, הפנימיות מתעקשת לקבל ביטוי. כאשר משהו כואב בה, הוא מתעקש להתגלות, להתפרץ, לבטא את עצמו. לא מוכן שנחנוק אותו גם כאן, נתעלם ונדחיק את קיומו.
"לא אתן לך להתעלם ממני יותר", אומר (למשל) חוסר הביטחון שיושב בתוכך כל השנים, ותמיד את מחביאה אותו, "גם אני כאן. תטפלי בי או שאתחיל להתפרע".
זה מה שצריך לעשות. לטפל בו. להכיר בו, להתבונן בו, ללמוד אותו. חשוב מכל – להקשיב לו.
אם את מתבודדת, זוכה לשוחח עם הקב"ה על מה שעובר עלייך, ולחוש את ההקשבה ואת ההשתתפות הקרובה שלו – נסי להביא את הכאב הזה להתבודדות. לתאר אותה בפני בורא עולם, לבקש את עזרתו והנחייתו. קודם כל – שיעזור לך לרדת לשורש שבתוכך, שנית שיעזור לך לקבל, להכיל, להכיר בצרכייך, ובמה שבוכה שם בפנים. לאחר מכן שיעזור לך לרפא את זה בפנים, ואז גם בחוץ.
אין מצב שדברים ייפתרו בחוץ, כאשר השורש שלהם זקוק לישועה. השם עושה לנו חסד, ולא מאפשר לנו להדחיק כאבים. במיוחד כאשר מדובר במישהו רגיש, (וממכתבך ניכרת הרבה רגישות וחיפוש אחר האמת) שהפנימיות שלו בוחרת לעשות עבודה, לגדול ולהתעצם, הכאבים שלו לא שותקים, הם משמיעים את קולם.
אם אינך מיומנת בהתבודדות, או שניסית להתבודד על זה ולא הרגשת פתרון, אני ממליץ לך לפנות לייעוץ. הקולות הפנימיים האלה נובעים לפעמים ממקומות עמוקים מכדי שנפתור אותם בעצמנו. מישהו ממול יוכל לעזור לך להגיע לעומק, לזהות את השורש, להתמודד – ולהשתחרר, בעז"ה.
שתזכי להקים בית נאמן בישראל במהרה,
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם