שאלה
שלום כבוד הרב,
בדרך כלל יש לי חברה טובה שחולקת איתי בעיות ב"שיחות נפש".
זה מאוד עוזר לשתינו להתמודד איתן ולעבור אותן , רק שפתאום חשבתי- רוב הזמן הבעיות שלנו נוגעות בין היתר באנשים מסויימים ובבעיות שדי ברור לנו למי הן קשורות גם בלי שנאמר את זה.
בעצם כך שאנחנו מדברות על הדברים הם נפתרים- אבל יש בכך משום עבירה על איסור לשון הרע?
זה לא שאנחנו מרכלות חס ושלום, אבל יוצא שכשהיא מספרת לי צרות של, נאמר, המשפחה שלה- ואני עוזרת לה -אני מתוודעת לדברים לא כל כך יפים...
מהו הגבול?
חיפשתי בקיצור שולחן ערוך ולא הבנתי ממש משהו שיעזור בכך..
בתודה רבה מראש
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
השאלה תלויה הרבה בשקול דעת. דהיינו ברור שאם הדבר מועיל לרפאות את האדם יש מקום להקל, אבל השאלה האמנם יש כאן בעיה שלא ניתנת לפתרון עצמי, אם יש דרך לפותרה ללא לשון הרע אין כל היתר לספר, אבל אם אין דרך לפתור את הבעיה אלא בעזרת חברה, יש מקום ככל דיני רפואה, ובייחוד שאין זה לשון הרע "לשמה" אלא כטיפול, אבל הדברים צריכים להיות ברורים ולא "טיוח".
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון