לקרב חניכים לתפילה

שלום.
אני קורא שוב ושוב את התיאור שלך ואת מה שמבחינתך מהווה "בעיה", ובכל זאת אני רואה משהו די פסטורלי: כל החניכים חמודים, משתפים פעולה, הכל תקין, רק שחלק מהם לא מתפללים. מנקודת מבט מקצועית של הדרכה, זה מצב שלא חייב לעורר דאגה מוגזמת, אז אין סיבה להילחץ.
ולכן אנסח כאן מחדש את ה"בעיה", בתקווה שתסכימי איתי: לך, כמו לכל מדריך ומדריכה, יש מטרות בהדרכה. את מנסה להביא את הקבוצה למקום מסוים, לעבור איתם תהליך, להתפתח, לחוות ולחשוב. חלק מהחינוך שאנחנו מקנים לחניכים, ואחד היסודות החשובים מבחינתנו בתנועה הוא התפילה - וזו בהחלט מטרה ראויה וחשובה: את מעוניינת שהחניכים יתחברו לתפילה ויתפללו "כמו שצריך".
אז איך מגיעים למטרה?
1. האמירה שלך שאת מעוניינת לחבר אותם "מתוך אהבה" היא חשובה מאוד. לכן כדאי לא להתפתות לשיטות של כפייה, ענישה, או נזיפה לחניכים ש"לא נכנסים". אגב, גם תגמול לאלה שכן נכנסים היא לא שיטה ממש מומלצת (כי מדובר בעצם בענישה "מלהיפך"...). התפילה במהותה היא אירוע רוחני, מקום שבו היחיד – כחלק מציבור – "נפגשים" עם הבורא ו"מדברים" איתו ואליו. אפשר לכפות נוכחות בתפילה (בסגנון "אין תפילה-אין פעולה"), אבל אי אפשר להכריח מישהו להתפלל. לכן גישה של "אהבה", אכפתיות, וחופש לחניכים היא הגישה הנכונה בעיני בנושא הזה.
2. בואי נמשיך לדבר על "אהבה". היא מתקיימת במערכת יחסים, בצורה הדדית ולא חד צדדית, לאחר ותוך כדי היכרות מעמיקה ואמון. לפחות חמישים אחוז מהפרויקט שלך כמדריכה מורכב מהצורך לנסות ולהבין עד כמה שאפשר את נקודת המבט של החניכים, באופן הפשוט והכנה ביותר. זה לא פשוט, זה לוקח זמן – אבל אפשרי. ההיכרות, התקשורת הפתוחה ויחסי האמון מספקים לך מידע חשוב לגבי נקודת המבט של החניכים. המידע הזה מאפשר לך להבין למה החניכים נמצאים במקום שלהם כרגע (בעניין התפילה ובכלל) ולאן אפשר לקחת אותם הלאה – אם בכלל. זה בדיוק הניסיון לשנות את מה שאת כותבת במשפט "לא נכנסים לתפילות ולא מעניין אותם כלום". אז זהו, שמעניינים אותם כל מיני דברים, ואכפת להם מהמון עניינים, אבל כדי לדעת מה בדיוק – חייבים להתקרב, לשכנע שאת באמת "באה מאהבה", ליצור אמון. אגב, "אהבה" אמיתית היא כזאת שלא תלויה בדבר. לכן המקום הרצוי מבחינת היחסים הוא זה שבו הם משוכנעים שאת אוהבת אותם – כמו שהם! לא בגלל שהם צדיקים, ולא בגלל הקיר שהם צבעו כל כך יפה. פשוט בגלל מי שהם, כמו שהם. מהנקודה הזאת – אפשר להתחיל לדבר (בזהירות, בעדינות וברגישות) על שינוי, התפתחות, וכו´. מהמקום שלהם – לא מהמקום שלך.
3. כשיש לך את אותו מידע שנובע מההיכרות המעמיקה, את יכולה לגשת לשולחן התכנון ולהתחיל לחשוב על המטרות. על מה אני הולכת, איך הכי כדאי לנצל את הזמן? כמעט בהכרח תגלי שיהיו מטרות שלא תתייחסי אליהן, שיהיו תחומים שלא תשקיעי בהם מאמץ. אי אפשר לעשות ולהספיק הכל בשנה/שנתיים, ולכן חייבים לבחור. מה הכישרון שלי מול החניכים? מה יותר דחוף מבחינתם? לאילו תהליכים יש יותר סיכויים להצליח? ועוד שאלות שעוזרות לקבל החלטות.
אם תגלי שהתפילה היא משהו שכדאי ללכת עליו, ממילא יהיה לך "קצה חוט" מה אפשר לעשות בעניין. קצה החוט מגיע, שוב, מההיכרות שלך עם החניכים, עם המניעים ותחומי העניין שלהם. כשתגיעי לעיסוק בתפילה מנקודת המבט של החניכים, מהצד והאינטרס "שלהם" ולא מהצד "שלך", יש למהלך סיכוי יותר גבוה להצליח, כיוון שהאמון שתזכי לו יהיה גדול יותר.
ייתכן כמובן שתגיעי למסקנה שהתפילה היא לא בעדיפות כרגע, ושאת "הולכת" על משהו אחר. כל עוד אין הפרעות חמורות לתפילה (שזו ממילא סוגיה של משמעת ולא של "אמונה") או משהו כזה – זה נראה אפשרי בהחלט, וההחלטה היא שלך.
4. זה נכון שהתפילה היא אירוע רוחני, אבל היא גם אירוע חברתי, במיוחד מבחינת אותם חניכים שפחות "מתעניינים" בה. לכן אחת הפעולות שאפשר לנסות היא לבדוק איך הופכים את התפילה למקום "נוח" יותר עבור החניכים מהפן החברתי. למשל, להזמין אותם לתפילה ולא להכריח ולהתעצבן כשהם לא נכנסים. לשדר להם שכרגע הקבוצה נכנסת לתפילה, ואנחנו מזמינים את כולם להצטרף אלינו ולהיות איתנו. עוד כיוון פעולה אפשרי הוא לבחון את התפילה עצמה כפי שהיא מתנהלת בסניף, ולבדוק איך אפשר לשפר אותה כך שהחניכים ירגישו יותר בנוח, ותהיה להם תחושה שהסניף והצוות מתייחסים לתפילה ברצינות (ולא מקיימים אותה רק כי חייבים...). למשל: האם שליח הציבור רציני ומשקיע? האם המקום נקי ומסודר? יש מספיק סידורים וכיסאות? האם כל המדריכים מחויבים לשמור על שקט יחסי בתפילה?
לסיכום: גם פתרון בעיות וגם הגדרת מטרות בקבוצה, שניהם זקוקים להיכרות חזקה וקשר משמעותי של אמון בין המדריך לחניכים. בלי הכלים הללו, גם 500 פעולות על תפילה ו 1000 הרצאות נפלאות על אמונה לא עוזרות לנו בכלל, כיוון שהן נוחתות על החניך "מלמעלה", ובעצם מניחות לגביו הנחות בלי להכיר אותו באמת ובלי להקשיב לו ולנסות לגלות את נקודת המבט שלו, את מה שהוא באמת חושב בנושא ואת מה שיש לו להגיד בעניין (לכן, אגב, לא תמיד "שיחה אישית" היא הדרך הכי טובה, כיוון שגם היא קצת "כוחנית" לפעמים. שיחות מקריות במהלך משחקים, בדרך לסניף/הביתה, וכדו´, הן סיטואציות הרבה יותר טובות לשיחות רגילות שיכולות ללמד אותך הרבה דברים על החניכים). ככל שתצליחי להתבונן על מה שקורה לחניכים ומה שמתרחב בקבוצה מנקודת המבט שלהם, תקבלי מידע חשוב ומועיל יותר ותחושות שיסייעו לך לגבש מטרות איכותיות.
בהצלחה!
אוהד

קישורים לתשובות רלוונטיות נוספות בנושא:
מערכות יחסים עם החניכים
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198
קשר אישי
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
תשובה המפרטת את סוגיית הגדרת המטרות:
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153366
ותשובה על חיבור של חניכים לתפילה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=148901