שאלה
שלום,
אני בשירות לאומי, ונוצר קשר טוב ממש ביני ובין מישהו מהסניף.
ב"ה הקשר שלנו אמיתי ועמוק. ואנחנו מתכננים להתחתן בשנה הקרובה..
לאחרונה, אני (בדגש על האני) מתקשה לשמור נגיעה. קשה לי כשאני איתו..
מה שכן, זה ממש ממש לא קל.
ב"ה זכיתי לחבר צדיק, מבין, בעל מידות טובות. שמנסה לעזור.. אבל מן הסתם, גם לו קשה לא פחות.
אשמח לטיפים שיביאו אותנו להישמר לא ליפול.
תשובה
שלום רב
קודם כל, זה בהחלט שמחה גדולה למצוא את בחיר לבך, ואני מאחל מעומק הלב שיהיה הכל בשעה טובה ומוצלחת, ושבע"ה כל ההכנות תלכנה למישרין.
את כותבת על הקשיים בשמירת נגיעה, וודאי את בעצמך יודעת שהקשיים באים באופן טבעי מחיזוק הקשר ובעצם זה לא 'משהו מפתיע'. אני לא מתיימר לתת רעיונות שההתמודדות תהיה קלה, אלא לתת כיווני חשיבה, שאני מקוה שיעזרו בנושא הזה, ואולי גם בתחומים אחרים.
[בגרות ואחריות]
אני חושב שהנסיון הזה של שמירת הנגיעה, הוא לא 'במקרה'. אפשר לומר שהוא 'סנונית ראשונה', לקראת כל החיים המשותפים ביחד. זה לא רק התקופות שתהיו 'אסורים' אחד על השני, אלא זו שאלה על כלל מהלך החיים. כרגע, הרגש מושך אותך מאד למגע, וזה מובן מאד. יתכן מאד שבעוד שנה/שנתיים, תגיעו לאיזו מריבה ח"ו ואז הרגש ימשוך אותך להטחת דברים ועלבונות. בזמן אחר, הרגש אולי יכוון לדברים אחרים לגמרי. במילים פשוטות - ההתמודדות עכשיו בעצם היא אתגר שעומד לפתחך מבחינה אישית, וגם לאתגר זוגי -
עד כמה מגלים בגרות ואחריות ביחס לקשר. עד כמה נותנים לשכל מקום ו'עוצרים בזמן' גלישה למקומות לא נכונים ולא טובים. יש לכם חיים שלמים, עשרות שנים לחיות ביחד בע"ה ו[עכשיו] אתם בונים את הבסיס של כל אותם שנים.
הבגרות והאחריות נכונה גם בשאר תחומי החיים. צריך לשמור על 'תקציב', צריך לשמור על יחסים תקינים עם הורי שני בני הזוג, ועוד ועוד 'מטלות' שקשורות לחיי הנישואים וכל כולן בנויות על הבנה שאני לא יכול לעשות 'מה שמתחשק', אלא אני צריך למלא את מחויבותי לעצמי, לבית, למשפחה, לסביבה וכן הלאה.
[שימת גבולות]
התורה מחנכת אותנו למשהו מאד מאד חשוב, שלמרבה הצער, העולם החילוני רחוק מזה מאד. התורה תמיד שמה גבולות [רחוקים] מהעבירה. במשפט החילוני מותר לך לחלום על הב.מ.וו. של השכן כל הלילה ולתכנן איך אתה לוקח אותה לעצמך. כל עוד לא עשית שום צעד בכיוון - זה בסדר גמור. בורא עולם נותן התורה, מכיר את טבעו של האדם. מי שכל הזמן מדמיין את זה, יש סיכון גבוה מאד שהוא יפול הלאה. לכן אמרה התורה - אסור גם לחמוד ולהתאוות. צריך להפסיק כבר 'בשלב הראשון'.
העצה שהרב שלכם נתן היא עצה מהסוג הזה - מראש לא להגיע לסיטואציות בעיתיות. אתם צריכים לשבת ולתכנן מראש - כמה פעמים נפגשים בשבוע, לא להמשיך לשעות הקטנות שבלילה שמראש מועדות לפורענות וכו'. ועל הכללים האלו [יש לשמור מכל משמר].
נקודה אחרונה. זכית למה שהרבה הרבה בנות מתפללות הרבה הרבה שנים - למצוא את זיווגך בקלות ובמהירות. שמירת הנגיעה זה 'מינימום' של הכרת תודה לקב"ה שנתן לך את המתנה הגדולה הזו.
חזקי ואמצי
טוביה
tsbias@Actcom.co.il