לפעמים אני חושבת מחשבות שלא קשורות לתפילה, מה לעשות?

שלום לך
הרעיון הכללי של התפילה הוא: העמידה לפני הקב"ה - הבעת רצוננו להיות קשורים אליו. אם התאמצנו בכל כוחנו וכוח רצוננו, והצלחנו אפילו רק במס' קטן של ברכות – אשרינו (וכל המרבה – הרי זה משובח!)
הכוונה בתפילה: "קרוב ה' לכל קוראיו – לכל אשר יקראוהו באמת" (אשרי). ע"י כוונה בתפילה אנחנו יכולים "להשפיע" על מהלך העולם. והקב"ה מקבל את דעתנו: מרפא חולים, מברך שנים, מונע אסונות, חונן הצלחה ועוד...
כדאי מאוד שתדעי שאת לא היחידה המתמודדת עם ניסיון כזה (וזה לא כל – כך מנחם...). מצד שני, אם את לא היחידה – תוכלו את ועוד חברות לארגן לימוד בהלכות תפילה, ע"י שמיעת שיעורים/לימוד חברותא של ספרים (אביא כמה מקורות בסוף ב"ה, אבל יש עוד המון!).
בשם האר"י הקדוש אמרו שהכוונה משמשת כ"כנפיים", שעל ידה התפילה עולה ומתקבלת. ואם היא לא מתקבלת – היא ממתינה עד שיתפלל האדם בכוונה, ותעלה יחד עם התפילה הראויה.
אבל כפי שאנו יודעים, לצערנו – לא כל אחד יכול לכוון בתפילתו כראוי. ואפילו סיפרו חכמים בגמרא על הקושי: אמר ר' חייא שמעולם לא הצליח לכוון בכל התפילה. אבל מספר שם במשך ר' מתניה: "אני מחזיק טובה לראשי, שגם כשאינני שם לב – הוא יודע להשתחוות ב"מודים" (ירושלמי, ברכות, פרק ב' ה"ד).
ואנחנו, שאנו ממש לא בדרגת אמוראים אלה, איך נצליח לכוון בתפילה?
ברשותך, אביא את דברי ה"חפץ חיים" בהקדמתו לספר "שמירת הלשון" (עמוד י"ט): "ושמעתי בשם גאון אחד, ששאל אדם אותו – אם לא כיוון ברוב התפילה, והוא עומד בסוף התפילה, באיזה אופן יעורר את נפשו להשיב את נפשו להתחיל לכוון? (ממש כיוון לדברייך!)
והשיבו: משל למה הדבר דומה? לתינוקת (ילדה) אחת שעמדה על השוק בסל גדול של ירקות למכור, ופגע בא אנס (שודד) אחד והתחיל לחטוף מהסל, ונבהלה ולא ידעה שום עצה איך (מה) לעשות.
פיקח אחד עמד למרחוק. אמר לה: מה תעמדי (בשקט)? על מה תמתיני עד שיחטוף כולו? הנה הוא חוטף – גם את חטפי! וכל מה שתעלה בידך יהיה שלך!
כן הדבר ממש בעניין התפילה! הנה היצר מתגבר על האדם... עד שעל ידי זה לא התכוון בכמה וכמה ברכות מהתפילה - גם אתה חטוף וזרז את עצמך בכל כוחך לכוון בהברכות אשר עדיין לפניך!".
קשה לכוון בכל התפילה, כישרון כזה מפתחים לאט -לאט. אבל אפילו אם אנחנו רואים שנכשלנו, ופתאום מתפילת 18 מצאנו את עצמנו ב"עלינו לשבח", אנחנו לא פטורים מלהתפלל את "עלינו לשבח" כמה שנוכל! (אם, על מה, ומתי צריך לחזור – את זה יש לבדוק, אינני פוסק הלכות...).
ועכשיו נעבור לסוגי הכוונה: ישנם בעיקרון 2 סוגים בכוונת התפילה – תפילה כללית ותפילה פרטית.
התפילה הכללית היא כשמה – עבור הכלל. ברכות למען העולם ועם ישראל, והקדשת הקב"ה בהם. והתפילה הפרטית היא עבור דברים שאנו מבקשים. כמו למשל: רפואה לאדם ספציפי, ברכות אישיות בשומע תפילה...
שני הסוגים הינם טובים, אבל יש למזג ביניהם ולמה? על זה נענה ברשותך במשל שמצאתי בספר "הלכות מוסר":
ילד קטן מסתובב ובוכה בכי תמרורים באולם חתונות ענקי. כולם שואלים אותו: "למה אתה בוכה? אתה רוצה משהו?", הוא משיב- "אני רוצה את אמא!"
כשבסוף מוצא את אימו הוא מבקש ממנה אחרי שהיא מנגבת לו את דמעותיו- "אמא, אפשר מים בבקשה?".
האם מישהו באולם יהי'ה יותר מאושר מאמא שלו?
הרי הוא היה יכול לבקש מכל הנמצאים באולם לשתות מים, והוא ביקש רק ממנה!!!
אותו דבר להבדיל בינינו לבין הקב"ה! אומר הרמח"ל בספר "דרך ה'"- "והנה האדון ברוך הוא חפץ ורוצה שיתרבה טובת ברואיו... והכין להם עבודה זו- התפילה", כמו שכתוב בשיר השירים "כי קולך ערב...". משמע גם טובת הכלל וגם טובת הפרט!
ואזכיר כאן ב"ה עיקרון חשוב מאוד לפני שנמשיך: עד כמה שנכוון טוב - הקב"ה אינו פועל כמו מכונת פחיות! זה שאנו נבקש ונבקש, זה לא אומר שהתפילה תתקבל כפי שרצינו. מה שכן – היא פעלה! כמה ואיך? זה רק יושב מרום יודע (עייני מסכת ברכות ל"ב עמוד ב', ופניני הלכה – תפילה, עמוד 4 למטה).
אז אחרי שהבנו שמאוד קשה לכוון בתפילה, את סוגי התפילה, את הרעיון הכללי של התפילה, וכן את זה שהקב"ה חפץ בתפילתנו נמשיך ב"ה הלאה:
אם התפילה אכן פועלת תמיד – למה אנחנו לא מרגישים את זה?
הצעת כמה גורמים לתופעה:
1) הכוונה לא מוכנה מראש.
2) המשמעות אינה מובנת.
3) קשה גם להילחם נגד וגם לחשוב בעד.
התשובות שלך מעולות! וברשותך – נפתח אותן, ואולי "ה נמצא פיתרונות לתסבוכת...
כוונה: במשנה נאמר: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום. אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק" (ברכות, פרק ה' משנה א').
הייתי מת - מפחד אם נחש היה דרוך על העקב שלי בזמן התפילה! איך מצפים ממנו לכוון "בכובד ראש" במצב כזה? אלא שהעניין הוא במילה "מתוך" = מכוונתנו. אנחנו, לצערנו, איננו בדרגת חסידים הראשונים. אבל אנו כן יכולים להתאמץ להגיע מעט לפני התפילה, ולהפנות את הכוונה אל ריבונו של עולם.
ואסביר עוד מדבריו הנפלאים של הספר "עלי שור": "כיצד מניחים את כל העסקים...? בידיעה, שגם לעסקים אלו דרושה תפילה בכדי שיצליחו...!".
בתפילה נוכל למצוא את כל חפצנו: רפואה, הצלחה... העיקר הוא לעיין במילים הפשוטות בסידור. פתאום התפילה כן הופכת להיות קצת קשורה אלינו!
משמעות: חוסר רצון להתפלל, נובע, כמו שאמרת, מחוסר הבנה מהי חשיבותה של התפילה, או ממצוקה אישית כלשהי. נסי לחשוב - האם יש משהו שמעיב עלייך? כשתדעי מה מצוקתך – תוכלי להתפלל על דבר ספציפי זה מקירות הלב שלך. זה סוג ראשון של משמעות, הנקרא: משמעות פרטית. הבא יחד עם הכוונה בתפילה הפרטית (שאותה הזכרנו לעיל), אז נשאל – מהי התפילה בשבילך? או - אל מה את מתחברת? (תמיד צריך לדעת שהקב"ה שומע תפילה זו!).
והמשמעות השנייה היא – משמעות כללית: אנחנו בני מלכים העומדים לפני המלך. כשאנו מדברים איתו, ראוי שנעמוד ביראה ושלפחות נדע מה יוצא מפינו!
ההתמודדות: כתבת - "...אני צריכה גם כל הזמן לנסות להתרכז ולא לתת למחשבות "להיכנס לי לראש". סתם שתדעי, דרך זו של התמודדות לא תמיד תצליח. נעשה ניסוי קטן – עזבי את המסך למשך דקה, שבמהלכה תאמרי ברצף ותשנני: "לא לחשוב על במבה!", "גם אם יתפוצץ העולם, לא אחשוב על במבה!". כשתסתיים הדקה, תנשמי עמוק ותעני על השאלה הבאה בדוגרי: על מה את חושבת עכשיו? רוב האנשים לפחות יענו - "במבה" (או דברים הקשורים לבמבה...). למה ערכתי את הניסוי? הרי התוצאה הייתה ברורה, לא? מה הקשר בן במבה לענייננו?
כשאנחנו אומרים לעצמנו בתפילה כל הזמן "לא לחשוב על דברים אחרים", רוב מחשבתנו מופנית לפעולת "חסימת היצר" יותר מאשר ריכוז בתפילה.
אז מייעץ לנו הרב זצ"ל: "ע"י עשיית טוב – סרים מרע!". הכוונה – נפנה את מחשבתנו רק כדי להתרכז (זה גם עניין "למשוך" את היצר לית המדרש).
כדאי לחפש איזו ברכה הכי "קרובה" אלייך, ולנסות להתחיל להתרכז ולשים דגש רק בה במשך תקופה ארוכה, ואז תוסיפי. ואם נופלים – קמים אח"כ!

נעשה סיכום כללי: משמעות התפילה היא העמידה לפני הקב"ה – מלך מלכי המלכים, ודרכה אנו מביעים את רצוננו לפניו להיקשר אליו! עצם זה שאנו משתדלים לכוון בכל כוחנו – כבר נחשב כהבעת רצון אדיר!
ישנם 2 סוגי כוונות: כללית – עבור העולם ועם ישראל, והקדשת הקב"ה בהם. ופרטית – שאנו מתפללים עבור משהו הקשור אלינו. שני הכוונות טובות ונצרכות, מכיוון שהקב"ה חפץ שיתרבה הקשר הטוב בינו לבין הנבראים, ע"י הטוב שהוא משפיע להם.
הריכוז בתפילה הופך לנוקשה בגלל 3 סיבות: א. כוונה לא מוכנה מראש, ב. אי הבנת משמעות התפילה, ג. מלחמה כפולה.
דרך אפ' לעקוף את סיבה א', היא לימוד כמה זמן לפני התפילה. לא משנה מה, העיקר שנהיה נטועים בקודש בשעת התפילה. חוצמזה, צריך האדם להבין שגם עסקי האדם דרושים לתפילה.
סיבה ב' תלויה בשאלה – כיצד אנו רואים את התפילה? אם כעמידה לפני המלך – אז אנו צריכים לחשוב פעמיים לפני כל מילה. ואם אנו בכלל לא מבינים את המילים – נלמד בספר שאנו מתחברים אליו, לאט בקצב שלנו.
סיבה ג' לא כל כך מכוונת: אנחנו בכלל לא צריכים להתרכז ב - "לא לחשוב על...", אלא דווקא להתרכז רק ב – "לחשוב על התפילה עצמה!".

כמובן שצריך לבקש ולהתפלל לקב"ה שיעזור לך להתכוון בתפילה כיאות, ושיפתח לך ולכל עם ישראל שערי שמים לתפילותינו.

והנה כמה ספרים בנושא: קודם כל: הלכות תפילה לרב אליעזר מלמד (יש לו גם את "תפילת נשים" שמותאם לבנות), "עלי שור" פרק עשרים ושלושה – תפילה (עמוד קי"ג). סידורי "רינת ישאל" עם פירוש למילים לא מובנות למטה (וגם יש סימני מלעיל ומלרע שעוזרות להבנת המשמעות). סידורי ת"תפילת יוסף" עם פירוש כמעט כל התפילה מהצד. ספר שמסביר על כל ברכה שלעצמה באופן ברור יחסית: "סדור התפילה - נפש שמשון". "תפילת ישרים" לרב אלי אדלר (מצריך קצת חשיבה, אבל שווה את המאמץ). ויש גם עוד המון שיעורים באינטרנט וכדומה... רק תבחרי - וקדימה לעבודה!

אסיים בלאחל לך שתצליחי להתפלל לקב"ה, ברמה שכל אישיותך תהיה נטועה בבית ה'!

ואם יש לך עוד הארות, הערות, שאלות וכד' – את ממש מוזמנת לשלוח אליי למייל!

המון בהצלח"ה!

מעריך מאוד

דורון dozkih@gmail.com