לעבור מאולפנית לאופנא?

בע"ה

שואלת יקרה,
שלום!

את שואלת שאלה חשובה ומציפה סביבה שיקולים רציניים וערכיים. את צודקת בבלבול שלך, כיוון שאת באמת מתלבטת בין מספר דברים שלא קל להכריע ביניהם, ואת עומדת במין צומת וצריכה לבחור לאן לפנות.
[אז איך מחליטים?]
[א. חשבי על כל הצדדים]
כדי שתרגישי שהדרך מתבהרת לך קצת יותר, הדבר הראשון שתוכלי לעשות, בעל-פה או בכתב, הוא לראות בצורה מסודרת את הנקודות בעד ונגד המעבר לאולפנה וההישארות באולפנית. בשאלה ששלחת התחלת לכתוב כמה גורמים שמושכים אותך לכאן ולכאן. בואי נתייחס אליהן וננסה לעשות סדר:
[חברה]
הדגשת שחברות שלך באולפנית הן שונות ממך, ושאת "דוסית" לעומתן. נסי לשאול את עצמך, האם למרות השוני טוב לך מבחינה חברתית, או שאת מרגישה בחסר? האם הגיוון מעשיר אותך? האם הבדלי ה"דוסיות" מונעים ממך ליצור קשרים משמעותיים? האם ברור לך שבאולפנה שתמצאי את עצמך חברתית?
הגורם החברתי הוא גורם חשוב מאוד, במיוחד בגיל התיכון. לפעמים נוח לנו נחשוב שאם נעבור למקום אחר (יותר טוב, יותר גדול, יותר כמונו...) יהיה לנו טוב יותר מהבחינה הזאת. עם זאת, באולפנות גדולות ישנן בנות רבות ולא כולן תמיד מרגישות שהן מוצאות את מקומן מבחינה חברתית, אלא דווקא "הולכות לאיבוד" ומרגישות חסרות ייחוד. ברור שזה תלוי באופי של הבת, בחברות שאיתה וכו´ אך יחד עם זאת ברור שיש גם חסרונות וגם יתרונות לכל מצב, וחשוב לקחת את כולם בחשבון.
[בית]
המגורים בפנימיה שונים מהמגורים בבית, כיוון שהיומיום שלך למעשה סובב סביב הלו"ז בפנימיה: לימודים, פעילויות חברתיות, חובות משותפות ועוד. בנוסף, הקשר עם הבית הוא עם בסיס הביקור שלך פעם בשבוע או שבועיים, שבתות חופשיות וחגים, כלומר שבמידה מסויימת המעבר לפנימיה הוא קצת ניתוק מהבית.
יש שיגידו שנערה בגילך צריכה להישאר במקום הטבעי שלה ולראות את ההורים והאחים על בסיס יומיומי; לעומת זאת, יש שיגידו שהיכולת לגור בפנימיה, לחלוק חדר ולהתחלק במטלות משותפות תעזור לאותה נערה לפתח קשרים חברתיים בריאים ולקחת אחריות אישית וחברתית. כמובן שיש אמת בשתי האמירות וכפי שאמרנו, תלוי בעיקר במה שאת מרגישה שיותר נכון לך.
לדוגמה: אם, כפי שכתבת, כיף לך וטוב לך בבית, כדאי שזה יהווה שיקול בהחלטה אם לעבור או לא. זה לא אומר שבגלל שכיף לך בבית אז את חייבת להישאר, אלא שתהיי מודעת להשלכה שיכול להיות למעבר לאולפנה על הקשר שלך עם הבית. בכל מקרה ברור שגם בתנאי פנימיה אפשר לשמור על קשר חם ואוהב – בטלפון, במכתבים, בביקורים הדדיים ועוד שלל דרכים יצירתיות.
[הדרכה]
כתבת שאת מתכננת להיכנס להדרכה, שהיא חוויה יפה והתנסות משמעותית מאוד. האם בטוח שתיכנסי להדרכה, או שיש אופציות אחרות לבנות השבט שלך (גרעין דרור, הגשמה וכו´)? האם האולפנה מאפשרת לך להדריך? אם כן, תוכלי לשקול ולראות אם ההשקעה העודפת – נסיעות, הרבה הכנה מראש – משתלמת מבחינתך, ואולי תוכלי להרוויח מכל העולמות.
[ועוד...]
את הנקודות שדנו בהן עכשיו את העלית, אך נסי לחדד אותן יותר ואולי גם להעלות דברים נוספים, כמו למשל: מה ההבדל בין המורים באולפנית למורים באולפנה? מה הדגש שיש בשני המקומות על קשר אישי? אילו דברים אני עושה בשעות אחה"צ שאצטרך להפסיק אם אעבור לאולפנה? מהי הרמה הלימודית בכל מקום?
כשתרגישי שמיצית כמה שיותר את השיקולים בעד ונגד, שבי עם עצמך ונסי לחשוב בצורה רצינית (כמו שהוכחת שאת יודעת...) מה יותר חשוב לך ממה, כלומר:
[ב. הציבי סדר עדיפויות]
כל השיקולים הם נכונים וחשובים, ויחד עם זאת יש דברים שלך יהיו חשובים יותר. אין פה נכון ולא נכון אלא בעיקר עיצוב ייחודי שלך של מה שנקרא "סולם עדיפויות", כלומר מה מבחינתך נמצא גבוה יותר מבחינת החשיבות.
לדוגמה, תוכלי להגיד, "אמנם אני מאוד רוצה להיות עם חברות שלי באולפנה, אבל אם זה אומר שאני אצטרך לוותר על הכניסה להדרכה, אז אני מעדיפה להישאר באולפנית." – כלומר, במקרה הזה שיקול ההדרכה גובר על השיקול החברתי. לפעמים קשה לעשות סדר בערכים שלנו, אך לפעמים – כמו במקרה שלך – זה נחוץ, וגם פותח לנו פתח שדרכו נוכל ללמוד קצת יותר על עצמינו. זו הזדמנות בשבילך לראות מה חשוב לך, אילו שיקולים מנחים את הבחירות שלך, מיהם האנשים המשמעותיים בחייך ועוד. עם כל האתגר שבזה, אין ספק שיש לך הזדמנות שלא בטוח שיש לכל אחת בגילך ואת יכולה לקחת אותה כצעד משקף ובונה.
[ג. מצאי איזונים]
יש משפט שאני חושבת שאמר אותו טומי לפיד – "החיים הם לא או או, הם גם וגם" – כלומר שבחירה בדבר אחד לא בהכרח שוללת את הדבר האחר.
לדוגמה, אם תבחרי להישאר באולפנית, תוכלי למצוא דרך כן להעשיר יותר את העולם החברתי שלך, כמו בשמירה על קשר הדוק יותר עם חברות מהיישוב, השתתפות בחוגים ושיעורים, מעורבות גבוהה יותר באולפנית, מציאת בנות שכן מתאימות יותר להשקפת העולם שלך וכו´ – כלומר לא לוותר לגמרי על הצד החברתי אלא למצוא לו איזונים נכונים.
גם ביחס בית, כמו שכתבנו, תמצאי דרכים לשמור על קשר טוב גם בתנאי פנימיה.
מובן שבסופו של דבר תצטרכי לקבל החלטה אם את נשארת או עוברת, אך זכרי שיש לך כלים רבים שדרכם תוכלי להתפתח ולדאוג לעצמך גם פה וגם פה.
[ד. "... אלא במקום שלבו חפץ"]
רגע לפני שאת טובעת בים השיקולים, ה"בעד ונגד" וההחלטות, זכרי שאין מקום מושלם. בין אם תבחרי להישאר באולפנית (שזו אופציה נהדרת) ובין אם תחליטי לעבור לאולפנה (שגם זו אופציה נהדרת), בשני המקומות תמצאי את היתרונות הטובים כמו גם החסרונות שתצטרכי לחיות איתם ולהשלים איתם. זה טבעו של עולם ומהחשיבה הבוגרת ששיקפת פה, נראה שתוכלי לקבל את זה ולהפיק את המירב מכל מקום שתהיי בו.
חז"ל מלמדים אותנו ש"אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ" – אז תחשבי, תשקלי, תקשיבי ללב שלך ותבחרי במקום שבו תרגישי הכי טוב.
(וכמובן שאין כאן חתונה קתולית... אמנם קשה יותר לעבור באמצע השנה אך כמעט תמיד יש אפשרות.)

אם תרצי לספר מה החלטת או אם תרצי להתייעץ עוד בנושא הזה ובכל נושא אחר, האימייל פתוח בפנייך בשמחה.

אז הרבה הצלחה, ורק טוב!
ליאורה
leora.d.c@gmail.com