למה שאשה תרצה להתחתן - האם אשה שייכת לבעלה?

שלום וברכה,

שאלת שאלה חשובה מאוד ואני מקווה שדברי יסירו את המחיצה בין הרצון הטבעי שקיים בנשים ובאנשים להתחתן, לבין ההבנה כי זהו מעשה שיתכן ונראה, מנקודת מוצא מסויימת (לדוגמא, זו שאת הצגת), כחסר הגיון.

נתינת טבעת מצד עצמה הינה חסרת כל חשיבות, כל כוחה ועניינה הוא הלכתי, כך גם שאר סדר הקידושין (החופה), לכן כשאדם נותן לאשה טבעת לשם קידושין נוצר מצה הלכתי של קידושין המבוצע על ידי קניין; על כך נרחיב בהמשך.

השינויים שמתחוללים במהלך סדר הקידושין הוא עצום – יצירת קשר אישותי בין שני אנשים שונים מחד, ומאידך יצירת מצב בו אסור לשום אדם בעולם מלבד האיש המקדש לחיות חיי זוגיות עם אשה זו. דבר מדהים, לכאורה שני בני אדם נעשים אדם אחד. אולם תחילת התהליך הוא אחר - מדובר באדם אחד שנוסר וחולק לשני חלקים אשר הופרדו, וכעת מצאו החלקים אחד את רעהו וחוזרים להיות לאחד שלם כבהתחלה; בחתונה מצאו החתן והכלה את שחסר להם וביחד הם נעשים שלם. זה גם עניין הקפות הכלה את החתן:

["עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה´ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר"]

הפסוק המצוטט לעיל מקורו בירמיהו (פרק לא, פסוק כא), רש"י שם כותב: "... הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון ואסובבה בעיר אבקשה וגו´".

בדומה לפירושו של רש"י, כותב הרד"ק: "כי ברא ה´ חדשה בארץ - עתיד לברוא חדשה אחר שתשבי בגלות ימים רבים ומה היא החדשה כי נקבה תסובב גבר שדרך העולם שהאיש מחזר ומסובב אחר האשה וכן אמרו רז"ל בעל אבדה מחזר על אבדתו ואז הנקבה תסובב אחר אישה כלומר שישובו בני ישראל אל ה´ אלהיהם ויגאלם ..."(שם). הכתוב פונה לנקבה המשולה לעם ישראל ומבקש ממנה לא להמתין עד שהגבר המשול לקב"ה יחזר אחריה.

פסוק זה נדרש לא רק כמשל אלא גם כנבואה עתידית על אופי הקשר בין בני זוג. ´האדמו"ר הזקן´ כתב: " אבל לעתיד כתיב הנני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר... ואז לא תהיה הנקבה בחינת מקבל להיות אל אישה תשוקתה אלא אדרבא תסובב גבר ותהיה עטרת כו´ ולא כמו קודם חטא עץ הדעת שהיו זכר ונקבה שוין בקומתן כמו שכתוב ויהי האדם ואשתו כו´... " (תקע"ב, ואת גביעי הכסף, קכט). כלומר, הפסוק מהווה נבואה לעתיד בו האשה תשתחרר מקללת גן עדן – קרי, ממשלותו של הגבר, כדכתיב: "אל האשה אמר - הרבה ארבה עצבונך והֵרנך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך והוא ימשֹל בך" (בראשית פרק ג, פסוק טז). יבוא יום ומקומה של האשה במערכת הנישואין תהיה פעילה באופן שווה לאיש ומתוך תיקון החטא אף במעמד רוחני רם יותר.

הקפות האשה מסביב לאיש בעת סדר הקידושין מסמל את תחילתה של הגאולה ביחסיהם של עם ישראל והקב"ה, כמו את הגאולה והשינוי במעמד ובמיקום של האישה במערכת היחסים של האיש.

ניתן להבין את עניין ההקפות בשתי דרכים שונות אשר אפשרי שהן שזורות זו בזו:
המשנה בשבועות אומרת: "שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות, אלא במלך ונביא ואורים ותומים, וסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהם... " (פרק ב, משנה ב). מבאר רש"י, ד"ה ובשתי תודות: "... שני לחמי תודה והיו נושאין אותה בהיקף סביב." (בבלי, מסכת שבועות, דף יד, עמוד א). בזמן הבית, כאשר רצו להרחיב שטחו של המקדש, היו מקיפים האזור הרצוי על מנת לספחו, ניתן להסביר שההקפה מסמלת סיפוח או איחוד בין מוקדים שונים שקודם היו נפרדים – הפעולה בה הכלה סובבת את החתן מסמלת את איחודם של בני הזוג לכדי יחידה אחת, כמו שכתוב: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית, פרק ב, פסוק כד).

הדמיון בין שבעת הקפות הכלה מסביב לחתן לשבעת ההקפות מסביב לחומת יריחו מתבקש, אומרת הגמרא: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא תורה, בלא חומה.. בלא חומה דכתיב: נקבה תסובב גבר" (בבלי, מסכת יבמות, דף סב, עמוד ב). כאן, נלמד הפסוק בדרך שונה מזו שהצענו למעלה, אחת ממטרותיה של האישה היא בניית חומה מגינה מפני הסביבה – סביב בני הזוג.

לאור הנאמר לעיל, פעולת ההקפה הינה כפולה - מצד אחד ההקפה יוצרת מרחב מאוחד חדש ומקודש המתמלא בתוכנו על ידי מציאותם המחודשת של בני הזוג. מצד שני לא די בהקמת המרחב החדש ללא יצירת גבולות הגנות וחומות בין מרחב זה לשאר העולם.

הקפת הכלה את החתן מסמלת מצד אחד את שבירת החומות שיש בין בני הזוג ומאידך את בניית החומה החדשה העתידה להקיף את בני הזוג. החומה מהווה יסוד חשוב של הבית החדש שנבנה עתה – הנחת אבן היסוד של הבית החדש.

[קידושין וחיי זוגיות]

אני רואה חיי נשואים כרצון של בני הזוג, ולא בתור רכש/ סוג של קניין שבו קיומו של החפץ הוא להנאת הבעלים. הנחת היסוד היא שיש כאן ברית, ומדובר בקשר שנעשה מתוך כבוד והדדיות בין שני בני הזוג. אין לטעות ולהבין מדברי שהדדיות פירושה שהבעל והאשה שווים בפרטים, כלומר, כבכול מערכת יחסים (עבודה, חברות, לימודים וכו´) בה כל אחד מהמעורבים נותן מכישרונותיו בהתאם ליכולותיו האישיות, כך גם במערכת יחסים זוגית - כל אחד נותן משהו אחר לקשר. (צ"ב קישור על היחס לאדם בעל מום בחברה ובמקדש, ובאופן כללי על תפיסת מושג השוויון - https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=230142).

צוותה התורה שכאשר ירצו איש ואשה לחיות יחד ולבנות ביתם, יקדש האיש את האשה. במשנה הראשונה במסכת קידושין למדנו מהם דרכי הקניין בהם יקנה האיש את האשה.

מעשה הקניין הוא לא כמו שקונים חלב במכולת, מובן שהבעל לא יכול למכור את האשה. יתכן גם שזו היא כוונת דבריו של רבי יוסי שאמר: "מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא: לאשתי ביתי, ולשורי שדי" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב). דהיינו, אין לייחס לאשה ולשור את אותה המהות ´קניין´ – האשה היא אדם בעוד שהשור הוא כלי; שאם לא היה כל הבדל בין השניים לא היה כל עניין להפריד בשמות.

יתר על כן, למדים בברייתא: "האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו... עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך". (בבלי, מסכת יבמות, דף סב, עמוד ב). אדם צריך לכבד את אשתו, להיות קשוב לדעותיה השונות ולדאוג לה גם ברמה החומרית ללבוש מתאים ושאר צרכיה (לבעל יש חובות הלכתיות כלפי האשה שהחיוב להן מהתורה ומדברי חכמים); רק במצב כזה יהיה שלום וברכה בביתם.

למעשה, בעת הקניין הבעל יוצר חלות של ברית; מדובר בתהליך בו נוצרת זיקה בין האיש לאשה. בהלכה, לשם הכרזה על גמירות דעת מבצעים פעולה של קניין. כוונתי לומר שבכדי שיווצר תוקף להחלפת הבעלים, לא די בתשלום למוכר אלא יש לבצע מעשה. בשונה משאר קניינים בהם החפץ אינו יכול לסרב לעבור לבעלים (כלל אין הוא צד בנושא), בקידושין יש צורך שהאשה תהיה שלמה עם ההחלטה להיות אשתו של האדם אשר מציע לקדש אותה (מכאן מובן מדוע הרב הוא עורך החופה ולא ´הרב המקדש´, שכן הבעל הוא זה שמקדש). בהעדר דעת זו, אם משום שאין היא רוצה בכך ומכריחים אותה להתחתן (או מכל סיבה שהיא) אין כאן קידושין כלל.

רעיון זה הוכיח מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין מדברי רש"י על הגמרא במסכת כתובות (דף נח, עמוד א): המשנה קובעת שיבם לא מאכיל יבמתו בתרומה כל עוד לא קיים מצוות ייבום. בגמרא מנמקים דין זה בכך: "קניין כספו אמר רחמנא והאי קניין אחיו הוא". ומסביר שם רש"י: "והאי קנין אחיו הוא - וכי מיית ליה פקע ליה קנינו אבל כנסה הרי היא אשתו לכל דבר והכתוב קראה אשתו דכתיב (דברים כה) ולקחה לו לאשה דקנייה בביאה וכי היכי דקידושי ביאה מאכילין בארוסה דאיתקיש הוויות להדדי כך מאכילין ביבמה". מדוע נצרך רש"י להיקש הוויות כדי להוכיח שאף קידושי ביאה מאכילים בתרומה, שהרי דבר זה ברור מעצם כך שהיא אשתו על ידי קניין הקידושין שנעשה בביאה? הרב לימד מכאן שרש"י הבין שבמושג ´קניין כספו´, הגמרא מתכוונת רק לדרך הקניין ולא למהות הקניין, ולכן צריך להקיש בין קידושי ביאה לקידושי כסף.

הבנה זו, שאין האישה נחשבת באופן מהותי לממונו של הבעל, ניתן ללמוד גם מדברי הריטב"א: "והא דאמרינן בגמרא: קניין כספו אמר רחמנא, דרשה דרבנן בעלמא היא. תדע, דהאי קרא דקניין כספו אינו לעניין אשת כהן כלל שאינו עניין אלא לעבד כהן, דאשת כהן [שאוכלת] נפקא לן בספרי מדכתיב: כל טהור בביתך יאכל אותו ורבנן נקטי אידך קרא לרווחא דמילתא בכל דוכתא".

באופן דומה מובן מדברי הגמרא: "השתא ומה עבד כנעני דקני ליה גופיה, כי א"ל הרי אתה לעצמך - לגמרי קא"ל, אשה דלא קני ליה גופה לא כ"ש" (בבלי, מסכת קידושין, דף ו, עמוד ב). מבואר שבניגוד לעבד אשר גופו קנוי לאדוניו, הרי שגוף האישה איננו קנוי לבעלה.
לסיכום: אף אחת לא מוכרת את עצמה בתמורה לטבעת – קניין הקידושין נעשה באמצעות טבעת ומטרת הקניין ליצור ברית בין האיש והאשה. זו היא הסיבה שאנשים רוצים להתחתן.

על אף שנושא זה חשוב מאוד וניתן לדבר ולהאריך עוד בסוגיה, אולם אין זה הזמן והמקום לכך. כמובן שאם יש לך שאלות נוספות (בנושא זה או בכל נושא אחר) או שברצונך שאסביר נקודה שאינה מובנת בדברי את מוזמנת לפנות באמצעות תגובה לתשובה זו או לשלוח דואר לתיבת המייל שלי.

ברכת ה´ עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com