למה צריך להיות דתיים?

שואל/ת יקר/ה,
אם נרחיב את השאלה שלך, אפשר לשאול עוד כמה שאלות חשובות: למה צריך לאכול? ולשתות? למה צריך [להיות] בכלל? הרי נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא... אני מניח שהתשובה שקופצת לראש היא, שבנושאים הללו אין לנו בחירה - אנחנו לא בחרנו להוולד, וכן אם נפסיק לאכול ולשתות לא נוכל להמשיך לחיות - ככה שלכאורה ההשוואה כאן אינה במקומה. נקודת המוצא שלך היא שיש לנו בחירה בין להיות "דתיים" (המושג הזה בעייתי, בהמשך אסביר) לבין לא להיות דתיים, וששתי הבחירות הן אלטרנטיבות שקולות, אולי בחירה באחת תהיה על חשבון העולם הבא, והשניה חו"ח על חשבון העולם הזה, אבל בכל מקרה, לשיטה שיוצאת משאלתך התורה היא משהו חיצוני לאדם ואפשר לבחור אם לקיים אותה ואם לא.

ההבנה הזאת לוקה בחסר, ואנסה להסביר זאת דרך המושג שבחרת - להיות "דתיים". המן הרשע במגילת אסתר מלמד אותנו שדת היא חוק: "ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עֹשים" (אסתר ג, ח). כלומר יש כאן חוק של המלך שיכול לקבוע להשתחוות, ומולו יש חוק של עם ישראל שאומר שאסור. ההבנה הזאת מאוד מתאימה לאדם חסר כל יחס לקודש כמו המן, אבל מאיתנו מצופה יותר. חוק שכזה הוא חיצוני, כופה על האדם מסגרת, שהיא אמנם מאוד חשובה אבל אנושית לגמרי. היא אינה נובעת ממהותו הפנימית של האדם, אלא רק מהצורך של המדינה לעצב את החברה בצורה שתאפשר שלום ושלווה יחסיים לאזרחיה. ע"פ התפיסה הזאת להיות דתי זה פשוט להיות שומר חוק, וכאשר אין מקור סמכותי שאוכף את אותו חוק, וגם את מה שאנחנו מקבלים משמירה עליו קשה לנו לראות בצורה ברורה - למה לקיים אותו?

לעומת ההבנה הזאת, אנחנו מאמינים שהתורה אינה חיצונית אלא נובעת מאותו מקור שממנו עם ישראל מגיע - "קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל - חד". לא מדובר כאן על חוק אנושי שמנסה לארגן חברה בצורה יעילה, אלא גילוי של מהותנו הפנימית, האלוקית, ע"פ ההכוונה של מי שאמר והיה העולם. הקב"ה יצר את עם ישראל על מנת שיחיה את התורה: "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו" (ישעיהו מג, כא), ולכן התורה היא טבעית עבורנו לפחות כמו אכילה ושתיה, אם לא יותר. כשאנחנו מקיימים מצוות אנחנו מגלים את מהותנו הפנימית, את תפקידנו בעולם - להופיע את רצון ה´ העליון במציאות החומרית התחתונה של העולם הזה. התכונה הזאת היא הייחוד של עם ישראל על פני עמים אחרים, ומהייחוד הזה נובעים גם הבדלים מעשיים, קרי המצוות.
מסיבה זו העבירות נקראות "חטא" - מלשון החטאה, כלומר מי שלא מקיים מצוות מחטיא את מטרתו בעולם לטובת מטרות שהן אולי חיוביות, אך בשביל עמים אחרים. אנחנו נתבעים ליותר מהתנהגות מוסרית - ההתנהגות המצווה עלינו היא התנהגות [קדושה,] המגלה במעשיה הקטנים והיומיומיים את כבוד ה´ בעולם.

אנחנו לא מקיימים מצוות כי מישהו הכריח אותנו, אלא מתוך אמונה שזו הדרך הטבעית עבורנו לחיות, הדרך היחידה המאפשרת לנו לבטא את מהותנו, שהיא גילוי רצון ה´ פה בארץ. אולי מסיבה זו אפשר להבין מדוע היותנו יהודים אינה פרי בחירתנו - כי אדם לא יכול לבחור משהו שהוא טבעי לו, שטבוע בעצם נשמתו. וכגודל המשימה - גם גודל השכר, גם בעולם הזה, של חיים בעלי משמעות ועומק בכל צעד שלהם, וגם בעולם הבא, עולם שכולו טוב.

מקוה שעזרתי, להמשך שאלות אפשר לפנות במייל (yoavsb@gmail.com) או בתגובות לתשובה זו.

רק טוב,
יואב.