למה צריך את התפילה? ואיך מתכוונים בה?

שלום לך,
כשקראתי את שאלתך חייכתי במבוכה, אולי אף הסמקתי- "מה, אני לא היחידה עם הבעיה הזו?!"... ממש הזדהתי עם שאלתך והרגשתי כאילו מילותייך מילותיי- ואף מעבר לכך, אולי מילותיהם של רבים וטובים, אנשים גדולים וחשובים, רבנים ותלמידי חכמים. כולם נדרשים לעמול ולהתייגע על מנת להיות במדרגה של ריכוז לאורך התפילה כולה. כל אדם על פי מקומו שלו, מדרגתו שלו, נדרש "לעבוד" ואין הנחות.

שאלת שאלות יפות וטובות ואף מעשירות. אנסה לתת מענה מתוך לימוד משותף ולא ממקום של מי שקנתה כבר את מידת הריכוז בתפילה. כולנו תלמידים עדיין בכל הנוגע בענייני עבודת ה'...

התפילה כבר מימי תיקונה בידי אנשי כנסת הגדולה נקראה בתלמוד- "עבודה".

בפרק הראשון במשנה הפותחת את מסכת אבות כתוב- "על שלושה דברים עולם עומד- על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". מדיינים שם המפרשים בסוגיית- העבודה מהי? ועונים- "עבודה שבלב זוהי תפילה". התפילה נחשבת עבודה. מילה שבד"כ מתקשרת אצלנו עם עמל, יגיעה, השקעה. מה גם שהיא החליפה את עבודת הקורבנות ועל כן נקראה עבודה.

אולם אומרים חכמים בצדק שהתפילה או יותר נכון ה"דיבור עם ה'" היה זמין אצל אבותינו מימים ימימה. יצחק היה הראשון ש"התבודד" כפי שמכנים זאת היום, "ויצא יצחק לשוח בשדה" קראנו בפרשת חיי שרה. גם ללא חיוב בתפילה ובלי שהיא נחשבה מצוה, אנשים הרגישו צורך "להתקשר" עם ה'. והלא אם "מלוא כל הארץ כבודו" אזי בטח ובטח שהוא שומע.
אם כן יש לעשות הפרדה בין התפילה ה"שגרתית", אותה תיקנו חז"ל ואותה אנו מתפללים בין פעם ל-3 (תלוי במנהגים, לא אכנס לכך), לבין "דיבור ישיר עם ה'- ללא מתווכים".

לענין הקושי בהתרכזות בתפילה- והאם הוא בכלל צריך אותה, אני מבינה ממך שאת מדברת על תפילה רגילה שאת מרגישה שמייגעת אותך ולא "זורמת" כפי שהיית רוצה.
ובכן, את השאלה האם הוא צריך אותה אפשר לשאול למעשה על כל מעשה שלנו שקשור בעבודת ה'. כל מצוה, כל "מחוה" שאנו עושים לה'- יכולה להראות כדבר הכי מגוחך בעיניי אדם לא מאמין. (וכראיה חברתי שאיננה דתיה שאלה אותי- מה זה?! מה הגחמות הללו שאתם עושים מין פולחן בשבת ואף אחד לא נוגע בחשמל?! מה מזיז לו בכלל אם הדלקת ת'אור בשירותים או לא?!) אין לכאורה שום טעם ושום הוכחה שמשהו שאנו עושים פה "משנה לו" בכלל. אולם מי שאמונה בלבו יודע שלא רק שכל מצוה שהוא עושה מקדמת אותו באופן אישי, עושה אותו אם טוב יותר, היא אף מקשרת אותו עם אלוקים (מצווה מלשון "צוותא"= חיבור עם אלוקים) וגורמת לו לפתח את הנשמה האלוקית שבקרבו. לא סתם זכינו לקבל אותה. היא פה כדי שנאיר אותה ונפעל עימה מעשים טובים. איך זה משדרג את הפעולות היומיומיות כשמייחסים להם חשיבות?! חשבת על זה פעם, לפני שאת נוגסת בתפוח עסיסי ירוק ומפתה את עוצרת ואומרת לה' תודה שנתן לי אותו, מקדשת את הפעולה החולית ביותר- אכילה והכל נראה אחרת. עמוק יותר. ומעבר לכל זאת, חייבים להבין שהעולם הזו הוא מיקרו (קטן) של העולמות העליונים. טוענים שכל מעשה טוב, כל מצוה בוראת מלאך. כל עניית אמן אחרי ברכה בוראת מלאך! הלא זה נפלא. כל דבר קטן שאני עושה בעולם הזה מתרחש במעגלים רחבים יותר בשמיים. למשל חסד, כשאת סה"כ מלוה חברה הביתה כדי שלא תלך לבד, ה' מסתכל עליך ואומר- "ככה היא מתנהגת עם ילדיי, באותה מידה אתנהג עימה".

את כל התאוריה ששטחתי בפניך כרגע נוכל להבין רק אם נבין שלעולם הזה יש כמה מישורים, הוא מתנל בכמה רמות. לכאורה מה שנראה לעין זה הרובד שאנחנו מכירים. אולם זהו רק רובד חיצוני, שטחי, איננו מעיד על כלום. לעומת זאת אם אדם הוא מאמין, הוא מבין ששום דבר לא קורה סתם ובמקרה ולהכל יש סיבה ומסובב.

[איך זה קשור לתפילה?]
טענת שהתפילות הן עבורנו ולא עבור הקב"ה. נכון. הוא לא יושבת בצורה יומית וסופר כמה "השיבה שופטינו כבראשונה" נאמרו היום בעולם ומסמן לכולם וי. לעומת זאת כשאת פתחת את הבוקר במקום בקערת דגנים ושיעור מתמטיקה ישר, באמירת "מודה אני לפניך, מלך, א-ל, חי וקיים שהחזרת בי נשמתי..." מתוך הבנה והכרת הטוב שלולא הוא לא היית היום בעולם חלילה, אזי זה משנה את יומך בתכלית והופך אותך לקרובה יותר לה'. אם כן הרווח הוא רק שלך! וחייבים להבין שזה לא כ"מחוה לקב"ה" אלא עבורנו, לטובתנו ולטובת האומה כולה.
הקב"ה אכן מתאוה לתפילתם של צדיקים לכן "מקשה" עליהם. כפי שהקשה על רחל ללדת ילדים כיון שרצה שתתאמץ יותר. רצה לשמוע אותה מבקשת, מתחננת, רצה ש"תתקשר" אליו יותר פעמים! ישנו פשוק בתהילים- "את אשר יאהב ה' יוכיח". מי שהקב"ה רוצה לשמוע, הוא כבר דואג שיהיו לאדם הזה מספיק סיבות לדבר אליו.
אבל אנחנו- מה אנחנו צריכים סיבות מסובכות מידי?! מספיק שקמתי הבוקר וזה נס. שקיבלתי ציון טוב במבחן וזו השגחה. או שרבתי עם אמא שלי ואני רוצה לחיות איתה בשלום או שאין לי חברות ואני רוצה יותר. לכל אלו נמצא כאן ה'.

דבר זה מוביל אותי להתייחסות השניה והיא- התפילה ה"בלתי קונבנציונאלית\ רגילה". השיח החופשי עם ה'. שהוא איננו מוגבל ואין לו שעות וזמנים וחוקים. הוא אפשרי תמיד!

אם רק נבין ונזכור שה' הוא כאן, זמין קרוב.
כמה שעות ביום אנו מבזבזים על שיחה עם חברות, התבכיינות לאמא על המורה הזו ועל החניכה הזו שעצבנה אותי בסניף וכו', מוציאים על זה אף כסף בשיחות ארוכות בטלפון או בהתכתבויות באיסיקיו. כשלידינו ממש נמצא ה', האבא שלנו שמתאווה למילותינו. שרוצה שנספר לו ונבכה לו ונתייעץ איתו ונשטח בפניו את הקשיים. איזו זכות היא זו שאפשר לבקש בקשות אישיות (הן בתוך התפילה0 ב"שמע קולנו" אחרי "חננו ועננו ושמע תפילתנו" והן סתם כך). אינני סבורה שחסר לך על מה לבקש. רק שקשה לך עם המסגרתשל התפילה. התחזקות באמונה, באהבת ה' והתמלאות בהכרת הטוב כלפיו ברצון "לשמח" אותו ו"להחזיר" לו על כל הטוב שהוא עושה עמנו יכולים לשנות את כל המעמד של התפילה בעינייך. נסי לראות בזה "דייט" יומי עם אלוקים. מי לא היה רוצה דבר כזה? להפגש עם אלוקים לשיחה אישית כל יום? כל בוקר? וואו, איזה כבוד... לשם כך יש להתארגן, להתלבש, ליטול ידיים, להתנקות מכל הצרכים ולעמוד כפי שעומדים לפני פגישה עם מלך! נסי לחוות את התפילה קצת יותר אולי זה יוכל לשנות טיפה את התפילה.

לכך אייעץ כמה עצות פרקטיות שאולי תמצאי בהן ולו אחת שתוכל לסייע לך ממש למעשה איך להתחזק בתפילה ובריכוז.
א. ללמוד על התפילה זה חשוב ביותר. כשמבינים את מעלת התפילה ומשמעות המילים הן הרבה יותר ברורות וקלות ומסמלות משהו עבורי. אני בטוחה שבספרית בית הספר תמצאי ספרים טובים ויפים. הרשי לי להמליץ לך על:
1. "סידור המקדש" של מכון המקדש שמסביר בצורה יפהיפיה את עבודת האשה הן במקדש והן בימינו אנו- בתפילה.
2. "עבודה שבלב זו תפילה" של הרב שלמה אנגל. מסביר בצורה מתוקה ונעימה את התפילה כולה.
ותלוי באיזו רמה את ולאיזה ספרים את מתחברת. יש את עין אי"ה המפורסם של הרב קוק אולם הוא ברמה יותר גבוהה. ואני בטוחה שיש עוד ספרים רבים וטובים.

ב. לפני שאת מתחילה את התפילה עצרי רגע וחשבי. תעשי דקת מחשבה בשקט עם עצמך. מה עבר עליך היום\ אתמול. באיזו מקום התפילה פוגשת אותך. מאיפה את באה. על מה את רוצה להתפלל היום. לפני מה את עומדת עכשיו. אפשר לזמזם ניגון שאת מתחברת אליו, שפותח לך את חדרי הלב. בטח יש לך איזה שיר נשמה שאת אוהבת. אפילו בלב תדמייני אותו מתנגן וממיס לך את הקשיים והבלבולים...

ג. אל תתיאשי. התחילי בקטן. תנסי להתרכז ברכה ברכה. לא להחפז. ולשמוח במה שהצלחת. אם היום רק מילה אחת הצלחת, בסדר, גם זה טוב מאוד ואם עוד שבוע כבר ברכה שלמה- אשריך!
(לענין שאלה הלכתית- ראוי מאוד להתרכז ב"שמע ישראל" ואם לא התכוון לא יצא, ובברכה ראשונה של שמונה עשרה גם כן להתרכז. אולם אם לא התכוונת בדיעבד לא חייבת לחזור)
ד. התפללי על התפילה! התפללי לה' שיעזור לך להתרכז ולהתחבר. הוא בוודאי יעזור למתוקה כמוך(:
ה. עולות מחשבות לראש באמצע- גם טוב, התפללי עליהן! (כך אומר המגיד ממזריטש שהיה מגדולי החסידות- שהמחשבות הזרות שמפריעות באמצע התפילה הן כמו דופקות על הדלת שלנו. הן רוצות שנתפלל עליהן! כן, גם אם זה המדריך ההוא מהסניף אתמול בלילה או המבחן המתקרב באנגלית...)

ו. אולי תכתבי לעצמך דברי חיזוק בתחילת הסידור. משפט שאת מתחברת אליו, שאת רוצה שילווה את תפילתך.
להלן כמה דוגמאות:
* יערב נא שיחי עליך כי נפשי תערוג אליך
*צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי
* ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך
*יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך
* "תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה "

וכו' וכו'.

עד כאן להפעם.
מקוה שהיו בדברים מעט תשובה.
אני רוצה להודות לך שנתת לי הזדמנות לעיין שוב בעצמי ביחס שלי לתפילה.
שבעזרת ה' יהיו כל תפילותייך לרצון ושה' ימלא משאלות ליבך לטובה.
ואל תשכחי ש-"דבר עם ה' והכל יסתדר"!
אשמח לשמוע ממך!
בהצלחה רבה,
ענבל
inbalush.w@gmail.com