למה עשרת ימי תשובה הם אחרי שהכל נכתב?

שלום וברכה,
וממש ממש סליחה על העיכוב... רציתי לחשוב על השאלה היפה, וגם אחרי שכבר כתבתי רציתי עוד ללבן את הדברים.
בשלב הראשון, אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו – כלפי מי השאלה מופנית?
[אם היא מופנית כלפינו], אז למעשה היא לא שאלה אלא קריאה להתעוררות, שבאמת לא נחכה לרגע האחרון! תמיד אפשר לחזור בתשובה, אבל כאשר אדם מחכה לרגע האחרון – הרי זה מראה שתשובתו אינה שלמה. אם אנחנו באמת מצטערים על החטאים, אנחנו צריכים לשוב מיד בתשובה, ולא רק בחודש אלול אלא כל השנה.
אולם, חודש אלול הוא חודש שבו התשובה מקבלת עומק מיוחד. "אני לדודי ודודי לי" – זהו החודש שבו ה´ קרוב במיוחד לעם ישראל, המלך בשדה. כולנו צריכים להשתפר בעניין הזה, לנצל יותר את המתנה הנפלאה של חודש אלול, ולהתפלל לפחות באותה עוצמה שאנו מתפללים בעשרת ימי תשובה. כדברייך, בטח שעדיף לנסות לחזור בתשובה ולהתחזק לפני שהכל נכתב.
[אבל יכול להיות שלא התכוונת להפנות את השאלה אלינו, אלא לתורה]. כי באמת, הסיבה שאנחנו מעצימים את תפילותינו ככל שמתקרבים ליום הכיפורים היא טבעית ומובנת, ככל שמתקרבים לחתימה אז יותר מתעוררים ומרגישים את הדין. השאלה היא למה התהליך הוא כזה, שיש קודם כל יום שבו נכתב הדין, אחריו ימים המיוחדים לתשובה ולבסוף יום הכיפורים, שבו נחתם הדין?
הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא, שהתשובה כתובה בשאלה עצמה... ככל שמרגישים יותר את הדין, כך מתפללים ומתקרבים לה´ יותר בעוצמה ובכוונה. דוקא בגלל שעשרת ימי תשובה הם אחרי שהדין כבר נכתב – אנחנו חשים יותר את הצורך לשוב בתשובה.
נראה לי שזה רעיון נכון, אבל התשובה היא יותר עמוקה. כי ברור שיום הדין אינו רק ´אקט פסיכולוגי´, שנועד להפעיל עלינו לחץ.

ראש השנה הוא חג שיש לו משמעות לכל העולם, בו נידונית כל הבריאה ובכללה כל האנושות. אצל הגוים – ראש השנה הוא יום הכתיבה והחתימה הסופית. הם יכולים לחזור בתשובה לפני ראש השנה (אמנם לא באותה רמה של ישראל, אבל זה לא הנושא), ואם הם יעשו כך אז יבוא הדבר לידי ביטוי בדינם. אבל אחרי ראש השנה, העסק חתום, וזהו.
אבל עם ישראל מקבל יחס מיוחד מהקב"ה, יחס של בנים אהובים. גם אחרי שהדין נכתב, הקב"ה ´מעכב´ את החתימה ונותן לנו צ´אנס נוסף, כי איזה אבא לא נותן הזדמנויות נוספות לילדים שלו? ולא מדובר כאן רק בעוד הזדמנות, אלא במתנה נפלאה ויקרת ערך שזכינו לה רק אנחנו – יום מחילת עוונות, יום של היטהרות והתחדשות מיוחדת במינה.
אז למה מלכתחילה לא נקבע יום הדין של עם ישראל ליום הכיפורים? ולמה כפרת העוונות היא רק בשלב החתימה, ולא כבר בשלב הכתיבה?
כידוע, רצה הקב"ה לברוא את עולמו במידת הדין, וכשראה שהעולם אינו עומד במידת הדין – שיתף עמה ה´ את מידת הרחמים. משמעות המדרש היא שהמגמה לקראתה צועד העולם היא שהוא יהיה זכאי לכל הטוב האלוקי – בדין. אלא שכיון שהעולם הוא נברא ויש לו חסרונות שנובעים מעצם העובדה שהוא נברא ולא בורא, הוא לא יכול לקפוץ למדרגה הזו בבת אחת. מכאן נובעת מידת הרחמים, שעניינה הוא "ארך אפים", ה´ ממתין בסבלנות כי הוא נותן אמון בעולמו, ויודע שיבוא יום ובו הוא יזכה בדין, בלי צורך ברחמים.
[ה´ לא מתייאש מאיתנו]. כל שנה הוא ´בודק´ אותנו מחדש, היכן אנו עומדים? האם אנחנו יכולים לזכות בדין? ובאמת, כל שנה העולם מתקדם. בכל שנה העולם זוכה בדין בדברים שלפני כן הוא היה זקוק לרחמים. לעתיד לבוא, העולם יזכה בדין כבר בראש השנה, ולא יהיה צורך ברחמים.

יש עוד מה להאריך ולברר אבל לצערי אין לי את היכולת כרגע,
אז גמר חתימה טובה לכל עם ישראל,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il