למה לשרת בצבא שנה וארבע במקום שלוש?!

בס"ד

שלום וברכה,

אתה בהחלט ניצב בפני פרשת דרכים חשובה.
ההתלבטות אינה קלה כלל.

זהו עניין מאד אינדיבידואלי, והכל מאד מאד אישי.

אם הייתי מכיר אותך, הייתי יכול אולי לדבר איתך פחות או יותר לפי הלך הרוח שלך..
אבל לצערי אינני מכיר אותך.

בכל זאת אומר לך כמה דברים שאני מקווה שיוכלו בע"ה לסייע לך בהחלטה.


אתה שואל למה לעשות הסדר.
החבר´ה מתייחסים לכל עניין ההסדר והישיבה הגבוהה כעקיצה..

שמע- אני יוצא מנקודת הנחה שאנחנו לא מדברים על אנשים שמחפשים דרך להשתמט.
כולנו יודעים כמה חשוב לשרת בצבא, להגן על המדינה ולקחת חלק בכל הבניין הנפלא של ארצנו!
זהו ערך גדול מאד בשבילנו. חיזוק הצד הלאומי של המדינה, מדינה שיש לה צבא חזק, גוף בריא וחסון.

מה עוד שאנחנו צריכים חיילים קרביים. אם לצבא הסדיר- שיהיו לנו חיילים מאומנים, מוצבים בעמדות שמירה. ועוד יותר מזה- לכח המילואים שהצבא שלנו בנוי עליו.
גיוס לצבא הוא תרומה חשובה מאד שאי אפשר לוותר עליה!

רגע...
אבל מה עם הצד הרוחני של האומה?
מה עם התורה הגדולה שעלינו ללמוד בעצמנו וללמד את כל האומה?
אם לא אנחנו נעשה את זה, מי יעשה זאת?
אחינו שאינם שומרי תורה ומצוות- לצערנו אינם עוסקים בכך. אחינו החרדים לדבר ד´- עוסקים ב"ה בתורה, אך תודעת השליחות הציבורית פחות מורגשת אצלם.

כשהאדם גדל הוא צריך לאכול אוכל בריא, לעסוק בהתעמלות וכד´, כדי שיהיה לו גוף בריא.
אבל חוץ מגוף בריא, הוא צריך לגדל גם נשמה בריאה- על ידי לימוד תורה, על ידי חינוך נכון.

כשאני הולך ללמוד תורה בישיבה- אני לא הולך לשם רק כדי לדעת איך לקיים הלכות שבת, ואני לא הולך רק בשביל חיזוק רוחני לפני הצבא כדי שלא אפול. אפילו לא כדי לדעת איך לחיות חיי משפחה נכונים.
אמת. כל אלה באים ממילא...
אבל התודעה היא קודם כל- אני הולך ללמוד תורה כי כך אני מחזק את האומה!

והחיזוק הזה הוא בשני דרכים.

באופן הפשוט ביותר- ברגע שאני בתור יחיד, וכל הישיבה שלי בכלל- לומדים תורה, לאחר מכן הולכים גם לצבא ולעבוד בע"ה, מקימים משפחה בריאה וטובה ובכל יום ויום מקרינים אורח חיים טוב ונעים על הסביבה שלנו- הרי זה דבר נפלא. רק כך אנחנו יכולים לגדל דור אחר. דור שחי חיי מעשה מתוך תורה. עם מידות טובות ומחשבות טהורות, שלא מושפע רק מתרבות גויים.

זה מתבטא בדברים הקטנים ביותר- החל מהתנהגות נאותה במקומות ציבוריים, יחס מכובד לקופאית, לא לעקוף בתור, אמירת תודה לנהג האוטובוס וקימה לכבוד אדם מבוגר בנסיעה עירונית, ומגיע עד הפיכה של ממש בתחומים שונים. חשוב על בייני"ש כלכלן- שעושה מהפך בעולם הכלכלה. חשוב על בייני"ש בעולם ההיי-טק שעושה שינויים עצומים.

לא כי אנחנו יותר טובים מאחרים. בכלל לא. אלא כי אנחנו מאד משקיעים ומתעסקים בנושא הזה- מידות ותודעת שליחות. גם ובעיקר בעולם התורה בישיבות שלנו.
עד כאן החלק הראשון.

החלק השני- הוא גדול בהרבה.
אנחנו יודעים שהתורה שלנו היא לא סתם עוד איזו חכמה כמו מתמטיקה, פיזיקה או אסטרונומיה.
בתורה שלנו יש סגולה מיוחדת. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". התורה מזככת ומטהרת את האדם.
היא מעלה אותו, מרוממת אותו ומקדשת אותו.

"ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלוהינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה"

וכמו שהיא מעלה את היחיד- כך היא מרוממת את כל עם ישראל. בצורה סגולית.
בדיוק כמו שכשאני מכניס חתיכת עוף דרך הפה, מה שצריך מגיע עד האצבע הקטנה שברגל- כך גם כאשר אני לומד תורה, עוסק בה ויגע על הלימוד- השפעת הלימוד שלי מגיעה לכל אחד מישראל ומרימה אותו.
עוד שלב קטן למעלה.

את כל זה כותב הרב קוק זצ"ל באגרת שא, למישהו שביקש ממנו עצה איך להתחזק בלימוד תורה.
יחד עם זה כותב באורות (התחיה לד) שגם הנמצאים בצבא מחזקים את העוסקים בתורה.

כולנו משרתים את האומה. כולנו באים חדורי אידאלים ורצון לבנות ולחזק את העם שלנו.
צריך לדעת שבכל מקום יש מה לעשות.

וכאן חשוב לשים לב גם לכשרונות.
יש מי דווקא הצד הלימודי לא חזק אצלו כל כך. אבל כושר קרבי- ב"ה לא חסר לו. הוא יכול ללכת למכינה או להסדר בידיעה שהצבא הוא מטרה יותר חזקה מבחינתו, כיוון ששם יוכל להשפיע הרבה.
כדי שההשפעה שלו תהיה טובה ואמיתית- כדאי לו גם להתמלא מבחינה רוחנית.

אבל מי שיש לו כשרון לשבת וללמוד, ומי שיש לו חשק ללמוד תורה ולעסוק בה- זהו עוול להתחמק ולהשתמט מהגיוס הזה.
כמו שיש ´הטובים לטייס´, כך באותה המידה יש גם את ´הטובים לישיבות´!

מלבד החשיבות העצמית של לימוד התורה, עלינו לזכור שזו לא תרומה פחותה בכלל!
היא חשובה לאין ערוך.
אולי נראה לאנשים כלפי חוץ שמי שנמצא בצבא באמת תורם ומשרת. הוא בקושי ישן, מתגלגל בבוץ, שומר ביום ובלילה- ובקושי רואה בית. לעומת זאת הבייני"ש ישן טוב, אוכל טוב, ונהנה מזיוה של שכינה.
זה מה שגורר את המחשבה השגויה שהמשרת בצבא תורם למדינה והיושב בישיבה ´עוקץ´ ו´משתמט´.
לכן חשוב לזכור שגם מי שהולך ללמוד בישיבה- זה לא רק לטובתו הפרטית והאישית. הוא לא מחפש ´קולות´ והנחות, אלא ללמוד תורה ברצינות, בעמל, בשאיפה לגדול בתורה ובמידות.
בדבר הזה אנחנו בונים ומעלים את האומה כולה.

ההתבלטות מה לעשות בפועל נשארת כמובן בידיך.
תוכל להתייעץ עם רבנים מהישיבה שלך, תוכל גם להתקשר לקו שלנו או לפנות אלי לכתובת הדוא"ל אם תרצה.

אסיים רק בסיפור קטן מהרב אברהם שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב.
פעם באו אליו כמה שמיניסטים להתייעץ. ושאל אותו אחד החבר´ה- ´הרב, אנחנו בסך הכל ילדים בשמינית. עלינו להחליט עכשיו החלטה גורלית מאד שיכולה להשפיע על העתיד שלנו. איך נבחר האם ללכת לישיבה, מכינה או לצבא?´. ענה להם ר´ אברום- ´אתם באמת צעירים, וההחלטה חשובה מאד. לכן אני מציע שתשבו בישיבה כמה שנים, תגדלו, תתבגרו ותתמלאו קצת- ואחר כך תחליטו´.

ב"הצלחה רבה!

ניר
nirka10@gmail.com