למה לעשות טוב?

שלום רב!
שאלת שני שאלות, נתמצת אותם בקצרה. הראשונה-למה צריך להשתפר? מדוע אנו צריכים לתקן את עצמנו, את מידותינו? כתבת נכון שלא מספיק לעשות טוב אלא צריך גם שנשאף ונרצה בתוכיותינו לעשות טוב. וכאן אנחנו נכנסים לתחום של בן אדם לחבירו.
השניה-נדייק בשאלה, למה אנחנו מצווים ומחוייבים לעשות טוב לאחרים? בניו של רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו הגדול של הגאון מוילנא, כותבים בהקדמה לספרו נפש החיים שאביהם לימד אותם שהאדם לא נברא אלא בשביל שיועיל ויעזור לאחרים!!! וכך הוא אכן חי כפי שמעידים עליו בניו.
הרמב"ם בספרו שמונה פרקים (הקדמה למסכת אבות) נדרש לסוגיא והוא דן בנושא בהרחבה. תפקידו של האדם בעולם הזה הוא להגיע לשלמות בדעות ובמידות הנפש. הנפש צריכה להופיע בצורה ישרה ובריאה, לא לנטות לצד אחד (תעייני שם בכל הדוגמאות כדי להבין את הענין) . האדם נברא לעמול ולתקן את מידותיו. אדם לא יכול לומר אני כועס כי נולדתי עם טבע כזה, הוא צריך ויכול להשתנות. הרמב"ם אומר שלמטרה זו מכוונים כל המצוות.
האדם נברא עם נשמה שהיא חלק אלוה ממעל, ויפח באפיו רוח חיים, אדם נברא עם נטיה פנימית לטוב, מאיפה מגיע המוסר שלנו? הנשמה היא ניצוץ קטן מהשתלשלות מהקב"ה, "כי חלק ה' עמו" (ההגדרה המדויקת קצת סבוכה ודורשת ההעמקה ולכן לא נכנס אליה) ומשם מגיע חפץ ההטבה שיש לנו במובן מסוים אנחנו דומים לאלוקים (צלם אלוקים) ברצון שלנו להיטיב!האדם נברא כדי שנשמתו תופיע כאן בעולם הזה, בעשית טוב, חסד, צדק ומוסר. ואכן כך התורה מדריכה אותנו, "ואהבת לרעך כמוך" שפירושו בין היתר לעשות לשני טוב כפי שהיינו רוצים שיעשו לנו, רבי עקיבא מלמד אותנו שזה כלל גדול בתורה, זו עיקר התורה וכל השאר זה כבר התפרטויות וענפים של אותו השורש.
"והלכת בדרכיו"זו מצוות עשה שכל אחד מצווה בה, ופרושה:ללכת בדרכי והנהגת הבורא מה הוא גומל חסדים אף אתה גמול חסדים, בקר חולים וכו' (גמ'סוטה י"ג) זה בנוגע לפעולות ומעשים, יתרה מזאת עלינו להיות אוהבים טוב בעצם ולהדמות לבורא בזה, "זה אלי ואנוהו"-דרשו חז"ל אהיה דומה לו, מה הוא חנון אף אתה חנון וכו' (גמרא שבת קל"ג).
היה איזה פרופסור פסיכולוג גוי (אני לא זוכר את שמו) שטען שהאדם הוא רע ואגואיסט מיסודו ורצונו לעשות טוב הוא מאינטרסים או מתסביך באישיות. בעצם גישה זו באה לפטור את האדם ללחום עם יצרו ולעמול על עצמו, האדם הוא פשוט קוף מדגם משופר... ומותר האדם מן הבהמה אין. האמת-היהדות יוצאת חוצץ נגד שיטה זו. גם המציאות מכחישה את זה, שמעת פעם על מישהו שלא נרדם בלילה בגלל שנתן צדקה או מעשה טוב אחר ויש לו מזה יסורי מצפון? !ההפך הוא הנכון, לפעמים אנחנו עושים מעשה חסד ומרגישים ממש טוב, תחושת סיפוק עצומה. ולעומת זאת כשעשינו משהו רע, פגענו בחבר וכו' יש לנו יסורי מצפון. כל זה מעיד כמאה עדים עד כמה אנחנו שייכים לטוב, עד כמה זה מתאים לנו, לפנימיות שלנו. "האלוקים עשה את האדם ישר". חיינו הם חיים בעלי תכלית ומשמעות, זה אושרנו ושם נמצא באמת את האושר האמיתי, בכך שאנחנו נאמנים לתכונתנו הפנימית הנשמתית, חפץ ההטבה עם כל הבריות, הופעה ישרה ומתוקנת של הנפש כמו שהזכרנו, כפי שיצר אותה אלוהים, חיים של התעלות והשתפרות.
לימוד והבנה מעמיקה של תכלית ועצם החיים, הערכים והאידאלים שאנחנו מאמינים בהם והולכים לאורם, תביא בהכרח להגברת הרצון להשתפר להתעלות, לתקן את המידות, להיות יותר טובים, וביותר להיות יותר דבקים ומחוברים (כלשון הדור) לאלוקים.
שנזכה לידבק בדרכי ה',
אליעזר.