למה לחיות?

בס"ד

כי אלוקים ברא אותנו "חיים". וכל עוד אנחנו חיים - זה מה שהוא רוצה!!!
כי אנחנו יכולים לעשות בחיים הרבה יותר מאשר בכל מקום אחר. רק ברגע שנסתיים התפקיד שלנו כאן, אנחנו עוברים מציאות אחרת.

אחד מגדולי המקובלים - רבי חיים בן עטר זצוק"ל כתב משל מענין על כך. כל יום שאדם חי נועד לליטוש יהלום אחד. אדם מקבל משימת חיים ללטש שלושים אלף יהלומים וכנגדם מוקצבים לו שלושים אלף ימים לחיות.

לכן מצטערים על צעירים שנלקחים ח"ו קודם זמנם - הם לא הספיקו להשלים את תפקידם. נשארו להם עוד הרבה יהלומים ללטש. וזה צער ממש גדול.

לפעמים אדם מצליח ללטש את כל היהלומים שלו בשעה אחת - יש קונה עולמו בשעה אחת.

לפעמים אדם חי שבעים שנה ולא הצליח ללטש יותר מעשרה יהלומים, וזה בודאי צער מאד גדול. והגרוע מכל הם אלו שהשתמשו ביהלומים שלהם לקנות יין ולהשתכר, לקנות סמים או לבזבז על בגדים ותכשיטים ובילויים ושאר הבלי עולם.

בקיצור אנחנו חיים כי זה מה שאבינו שבשמים, שמבין קצת יותר טוב ממנו, חשב טוב בשבילנו.

בענין זה רציני להביא לך לקרוא מה שכתב אור החיים על בראשית פרק מז פסוק כט


*****************


"והמשל בזה למלך שחלק אבנים טובות הבאים מהמחצב לאומנים, לתקנם בתכלית היופי וההכנה ולעשות להם משבצות זהב, כדרך סגולת המלכים, וגזר אומר כי האיש הזריז והמשתדל לעשות התיקון בכל ההשתדלות ובכל התיקון והיופי כאשר צוה המלך, והיו לו האבנים הטובות לו לחלקו ונחלתו, להשתעשע ולהתנאות בהם, ונתן האבנים במספר הרבה מאוד לכל איש ואיש, לאחד נתן שלש מאות אלף, ולאחד ג' מאות וחמשים אלף, הן חסר הן יתיר, וקבע להם הזמן אשר יספיק למלאכה יום אחד לכל אבן ואבן, ובמלאת הימים ישלח המלך לקחת האבנים הטובות.

ויהי כי שלמו ימי המלאכה פקד המלך אומניו העושים במלאכת האבנים, והנה יחד אוספו והמציאו לפני המלך פקדונו, ולא די שלא עשו בהם מלאכת התיקון והיופי, אלא עוד להם קלקלו אותם ולכלכו אותם והחזירום כשהם מקולקלים, וכעס המלך על הדבר, והצית אש בכל העבדים ההמה, ואת בניהם הקים תחתם ויראם את אשר פרץ באבותם פרץ עז"ה ויצום ויאזרם לבל עשות כמעשה אבות, וימלך לבלתי הרבות להם המלאכה והקיל מעליהם הדבר, ויתן להם שלשים אלף עד ארבעים אלף, וזה היה לבחירת ההטבה לעבדיו אולי יוכלו הכין, גם לצד אמצעות היות פקודת המלך קרובה יתנו לב:

הן הנה הדברים הנאמרים במלך ישראל אלהי עולם ברוך הוא אשר חלק אבנים טובות, הם הנשמות הנקראים אבנים יקרות, והוא סוד אומרו (להלן מט כד) "משם רועה אבן ישראל", שבאמצעות הכלים וההכנה אשר הכין בידינו היא התורה ומצותיו יתברך להאיר אותם ולעשותם בתיקון אשר יאות עשות, על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"א פג:) כי באמצעות התעצמות האדם בעשות טוב וריחוק הרע על פי התורה, יעשה לנשמתו מעלה עליונה ויאיר אורה מאור תורה, ויכין לה כסא, והוא בחינת המשבצות אשר כתבנו במשל, גם יקנה לה כתר מלכות:

הן הנה הדברים הנאמרים במלך ישראל אלהי עולם ברוך הוא אשר חלק אבנים טובות, הם הנשמות הנקראים אבנים יקרות, והוא סוד אומרו (להלן מט כד) משם רועה אבן ישראל, שבאמצעות הכלים וההכנה אשר הכין בידינו היא התורה ומצותיו יתברך להאיר אותם ולעשותם בתיקון אשר יאות עשות, על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"א פג:) כי באמצעות התעצמות האדם בעשות טוב וריחוק הרע על פי התורה, יעשה לנשמתו מעלה עליונה ויאיר אורה מאור תורה, ויכין לה כסא, והוא בחינת המשבצות אשר כתבנו במשל, גם יקנה לה כתר מלכות:

ולראשונים התחיל ה' להרבות להם המלאכה ונתן להם נשמות גדולות, שבכל אחת יש בה חלקים רבים, והגביל לכל חלק מלאכתו יום אחד, והוא סוד "דבר יום ביומו" (שמות טז ד), כי הענף יקרא יום, ונתן להם ימים רבים כנגד חלקים אשר בנפשותם, לאדם נתן יותר משלש מאות אלף חלקים שהם מספר ימיו תתק"ל, וכשיעור זה הן חסר הן יתיר לדורות ההמה, וכשקלקלו ופרץ ה' בהם פרץ, ואת בניהם הקים תחתם נח ובניו, משם והלאה הקיל ה' מתת רוב הטורח ההוא כדי שתהיה הפקידה קרובה, ויתחלחלו האנשים מעת הפקידה, וכשראה כי לא יכלו לעמוד היה מחסר והולך להקל, והן היום בעונותינו ימי שנותינו בהם שבעים שנה שהם בקירוב כ"ה אלף יום, ורבים מבני עמינו לא עמדו בעבודה קלה כזו:

גם בזה הרווחנו, מה שאנו רואים כי כשיזקין האדם תתמעט הבנתו, ואפילו איש חכם לא יוכל לצאת ולבא במלחמתה של תורה, ויתמעטו הרגשותיו, הגם שאמרו רבותינו ז"ל (סוף מסכת קנין) "זקני תורה דעתם מתיישבת עליהם", דקדקו לומר מתיישבת, לשלול דעתם של זקני עם הארץ שמתטרפת, ולעולם כח השכליי והתבוניי יאפס, ולפי ההקדמה האיר ה' עין בדבר זה כי לצד שנסתלקו כל חלקי הנפש אין כח במועט הנשאר לעשות כשיעור הכל, גם לא תעמוד הגוף ויכבד קצתו על קצתו, לצד מיעוט המניק והזן, שהיא הנפש, וישוב כדעת קטן:

גם בהקדמה זו הרווחנו כוונת מאמר רבותינו ז"ל (ב"ר סב ב) שאמרו "מה בין מיתת זקנים למיתת נערים, מיתת זקנים וכו' יפה לנר ויפה לפתילה וכו'" ע"כ, המשילו מיתת הזקן לנר, וכשם שהנר הולך ומתמעט, גם הזקן כבר הלכו להם חלקי הנפש, וחלק האחרון שנשאר בו ביציאתו יהיה נדמה לו כאדם הישן שלא ירגיש ביציאת החלק ממנו, והבן:

גם בזה הרווחנו פירוש מה שאמר הכתוב (תהלים קד כט) תוסף רוחם יגועון שאין כוונת הכתוב ידועה, גם לא אמר תוסף ברוחם וכפי ההקדמה יאיר אור הכתוב כאור השמש, שיתכוין לומר כי כשיגיע קץ האדם פקודת נפשו יתוספו בו כל חלקי הנפש שנדו והלכו מידי לילה ולילה, והוא אומרו תוסף רוחם, פירוש הרוח עצמה שלהם, וכבר אמרנו שהגם שהולכת אינה נעקרת בהחלט אלא הרי היא כיציאת הנשמה בלילה בעת שינה, שמאיר אורה בגוף למטה, והוא למעלה, וזה לך האות בהעיר אדם את הישן ירגיש (חלק) חלק המתעורר וירגיש גם חלק אשר עלה, והבן:

גם הרווחנו דעת כי אותם חלקי נשמה נקראים ימים:


******************
ראי עוד
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=16003