שאלה
לרב/חברים מקשיבים שלום.
(שלחתי את השאלה הזאת לפני שבועיים ולא קיבלתי תשובה..)
אני בחורה בת 23.ומרגישה שהצורך שלי להתחתן נובע מהסיבות הלא נכונות(כמו הרצון לחיות עם בן זוג)ולא באמת בגלל כל מה שנכון.. למרות שאני קוראת על זה הרבה.
השאלות שלי הן:
1.איך אני הולכת לגרום לעצמי רגשית לרצון להתחתן מהסיבות הנכונות?
2.האם להפגש עם בחורים למרות שהרצון שלי נובע ממקור לא טוב? ואולי יכול להיות שרק כשאני אהיה נשואה אני אבין את משמעות הנישואין והבית היהודי?
3. יש עוד נושא שאני רוצה להעיר ששמעתי מהרבה בנות שמדברות על כך שרק לבנים כל הזמן יש שיעורים איך להתמודד עם היצר. ולפעמים שוכחים שגם לבנות יש יצר. אולי פחות מהבנים, אולם אף אחד לא חושב בכלל שיש מה לפתח בנושא.וזו טעות שלדעתי כן צריך לטפל בה כי לטנגו צריך שניים..
תודה רבה
תשובה
א. אני לא חושב שיש סיבות נכונות ולא נכונות להתחתן. ישנה על קשת רחבה של סיבות מדוע להתחתן - החל מהרצון הבסיסי לחיות עם אדם נוסף, דרך הרצון להקים משפחה, וכלה בחיפוש אחר 'נפש תאומה'. ועוד סיבות רבות ומגוונות. מבין כל הסיבות הקימות, כל אחד מוצא לעצמו את הסיבות הנוגעות לו באופן משמעותי יותר, ואין בכך כל פסול.
אדרבה, הסיבה אותה את מציינת נזכרה כבר בגמרא בתור הסיבה המרכזית המניעה את האישה להתחתן - 'טב למיתב טן דו, מלמיתב ארמלו' (מוטב לישב בשניים, מאשר ליישב לבד). על פי הגמרא, מסיבה זו אישה מוכנה אף להתחתן עם אדם שלא ראתה כלל ומעולם לא פגשה, ובלבד שלא תשאר בבדידותה.
אם כן, הסיבת האישיות שלך הן ככל הנראה לגיטימיות וצודקות, ואין שום סיבה לנסות לשנות זאת. וממילא אין בעיה להמשיך ולהפגש עם בחורים גם כך.
ב. מסתבר שאת צודקת, ויש לקחת זאת לתשומת הלב של העוסקים בחינוך בנות.
עקיבא