שאלה
בס"ד
שלום!
אני בת 14 וחצי.
אני לא מבינה מה הטעם בלברא עולם... (לא בתור החשבנות של הקב"ה) אבל למה לברא עולם (ועוד חומרי?!)
היה לו "משעמם" שהוא צריך אותנו..
הרי הקב"ה מושלם, והוא לא צריך אותנו, לא צריך את התפילות שלנו, לא צריך את המאמץ שלנו...
לפעמים זה נראה לי כאילו זה כמו איזה מלך גדול, בעל שליטה שהיה לו הכל וכדי שיהיה לו מי שיכבד אותו ויפאר אותו הוא ברא את התושבים (-אותנו) באמת מתוך רצון לעשות להם טוב...
אבל - למה? הקב"ה הוא לא כמו מלך בשר ודם, הוא לא צריך אותנו.
הקב"ה רוצה את המאמץ שלנו?
לפעמים עדיף האדם קודם שנברא- אני לא מבינה למה מראש לברוא את האדם, אחרי שבראו אותו אז רוצים להטיב איתו, אבל למה לברא אותנו בכלל מההתחלה?
כל הזמן מורחים אותי בתשובה לשאלה הזאת.
מצפה לתשובה מעמיקה ורצינית
תודה רבה :)
תשובה
שלום לשואלת היקרה!
ראשית אני חייב לומר שמשמחת אותי מאוד הידיעה שיש יהודיה כל כך צעירה שמתעניינת בנושא כל כך חשוב במחשבת היהדות ובמחשבה בכלל, ולא סתם מתעניינת אלא רוצה תשובה מעמיקה ולא מסתפקת במריחות. מעבר לכך, ע"פ הרמח"ל (זה שכתב את מסילת ישרים) העיסוק בנושאים האלו הוא מצוות עשה מן התורה, ובעיקר השבת הדברים הללו אל הלב, כמו שכתוב: "וידעת היום והשבות אל לבבך". הידד הידד!
ולעצם העניין, עלי להקדים ולומר שיש מספר גישות לשאלות כבדות המשקל האלו (רמב"ם, רמח"ל, חב"ד ועוד), אנסה בעז"ה לתת לך את התשובות שהכי מתישבות על לבי, מבלי לציין מי אמר מה, ומבלי להפוך את התשובה למאמר כבד במחשבת ישראל (לא רוצה שהגולשים יגיבו "וואי וואי, נפלת עלינו כבד...") אלא משהו פשוט שאפשר לעבוד איתו, ועם זאת, אשתדל שהתשובה תהיה כפי שרצית, רצינית ולא מתחמקת. (בכלל, אני סבור שבאחד על אחד, מאף שאלה לא צריך להתחמק, אלא שאם לא יודעים, אפשר לומר שלא יודעים ולשאול את מי שכן יודע).
את הסיבה הפנימית העמוקה לבריאת העולם אין לנו כל כך יכולת והשגה להבין, ולא רק מהסיבה הפשוטה שאומר הנביא: "לא מחשבותי מחשבותיכם", וגם לא רק מפני מה שאמר האדמו"ר מקוצק, שלא היה רוצה לעבוד קב"ה שהוא מסוגל להבין כל דבר אצלו. אלא בעיקר מפני הסיבה שאין לדבר סוף, על כל דבר שאת עונה לי, לאחר שאני שואל למה, תמיד ניתן להוסיף עוד למה, עד שמגיעים לתשובה הכי עמוקה בעולם שהיא: "ככה" (ראשי תיבות: [כ]תר [כ]ל [ה]כתרים), אין כאן המקום להאריך למה זו תשובה מאוד עמוקה, אבל ברור שבשלב מסוים היא חייבת לבוא, משום שהשכל שלנו הוא מוגבל, וכבר אמר ר´ נחמן שהאמונה מתחילה היכן שהשכל נגמר, וכאן זה בהחלט כבר לא השטח שלו.
"יופי, אז גם אתה מתחמק! אי אפשר להבין וזהו?! כך אתה מתמודד עם השאלות הנוקבות שלי?!"
חס וחלילה, שאלותייך חשובות מאין כמותן, אך העיסוק האמיתי והחשוב הוא לא ב"למה?" אלא ב"מה?". מה הוא רצה? ועל זה יש לנו תשובה במדרש רבה, שבביאור התשובה הזו ניתן להאריך ולהסביר ולתת פירושים עד אין-סוף...
חז"ל גילו לנו ש: "התאוה לו הקדוש ברוך הוא לעשות לו דירה בתחתונים".
"וואוו, זה נפלא! מה זה אומר?"
שאלה נהדרת! אז קודם כל נסביר מה זה לא אומר. כאשר אני אומר שאני רוצה משהו זה ממש לא הכרחי שהיה לי חיסרון שגרם לי לרצות אותו דבר. יכול להיות שלא חסר לי עכשיו שוקולד ואני יכול להסתדר בלעדיו מצוין, אני אפילו לא יתעצבן אם לא יהיה לי, אבל זה לא משנה את העובדה שאני רוצה שוקולד עכשיו. כך, להבדיל, אצל הקב"ה זה שהוא ברא עולם, זה לא אומר שהוא חסר ח"ו, או שהיה "צריך" אותנו במובן של "נזקק" כמו שאנחנו בני האדם זקוקים לאוכל, שתיה ואויר, אלא שהוא רצה. לסיכום, אין בו יתברך חיסרון, ובכל זאת יש בו רצון.
כדי לעשות לו דירה בתחתונים, היה צריך ה´ יתברך לברוא עולם שפל ונמוך ותחתון, כמו העולם שלנו, ולברוא בני אדם, שעוסקים בעולם השפל הזה, וכך מתקיים רצונו יתברך. לכן, זה טוב לנו שנבראנו, משום שזה רצון ה´, אז לא יכול להיות שזה לא טוב, כיון שהוא טוב ורצונותיו טובים, אלא שלא תמיד זה [נוח], כי בעולם הזה יש גם, אפעס, קצת סכנות, קצת מרירות, קצת אסונות, אנחנו לא תמימים, ויש לנו עיניים לראות מה קורה סביבנו. ועל זה נחלקו חכמים האם [נוח] לו לאדם שלא נברא יותר משנברא או שמא להיפך, וכולם מסכימים ש[טוב] להיברא, או כמו שאומרת האמרה המפורסמת: "מי שנולד הרויח ", ואולי צריך לתקן: "מי שנולד הרויח, למרות שזה לא תמיד כל כך נוח" (אני מסכים שזה פחות קולע...)
אז מה זה אומר לעשות לו דירה בתחתונים? זה אומר להיות אדם שמצוי בעולם הזה, ולא מסתגר באיזה עולם רוחני ומיסטי ללא קשר למציאות, אך מצד שני כאשר הוא עסוק בעולם הזה, התודעה שלו היא של יראת שמים, של הבנה שהכל כאן נברא לכבודו, גם דברים שפלים שלכאורה רחוקים ממנו יתברך. כמו כן, נדרש מן היהודי לקחת את הדברים הנמוכים והקטנים ולחבר אותם עם הרוחניות העליונה, וזה נעשה ע"י תרי"ג עצות שנתן לנו ה´ יתברך בתורתו הקדושה שבעזרתן ניתן בין השאר להתקרב אליו ולחזק את הקשר והאהבה עמו, וכמו שהתנסחו כמה מגדולי החסידות: "להרים את השמים".
וכשאבא שבשמים, שאוהב אותנו כל כך, רואה אותנו עומדים ומצליחים במשימה הזו, או אפילו רק מנסים. למשל, כאשר הוא רואה את הבת שלו, שהיא בסה"כ בת 14.5, והיא עוסקת באחת מן המצוות (מצוה מלשון צוותא=חיבור) החשובות שהוא כתב בתורה, זה עושה לו נחת רוח ושמחה שאין לתאר ולשער, חשוב שתדעי שכל מצוה שאת או יהודי אחר עושים, ובכלל זה גם לשבח ולפאר אותו, משמחת את ה´ יתברך. אנחנו אומרים על ה´ שהוא חי, ואנחנו בני א-ל חי, וחלק מלהיות חי זה שישמח ה´ במעשיו, כפי שאנחנו אומרים בתפילה: "חמול על מעשיך, ותשמח במעשיך" אלו לא סתם דיבורים, זו מציאות! ולכל אחד מאיתנו יש וצריך להיות קשר חי ותוסס עם אבא שלנו שבשמים, וזה חשוב לו יותר מהכל!
מקוה שהצלחתי להבהיר ולתת לך פתח לשביל ארוך שתלכי בו בעצמך, זו הרי המצוה שלך, והלב שלך!
אשמח לתגובות או שאלות נוספות
שמואל
shmuelart@gmail.com