למה הקב"ה צריך את העולם הזה בכלל?

שלום לך,

חתיכת שאלה הבאת לנו פה ונשתדל לענות עליה.
בעצם את שואלת למה הקב"ה היה צריך לברוא עולם מקולקל שאנחנו נתקן?
כאילו כבר היה עדיף שהוא לא היה בורא.
אבל רגע. זוכרת עם מי אנחנו מתעסקים פה?!
כן. עם הקב"ה. שזה אומר בדיוק כל מה שמשתמע מכך:
זה שברא את הגוף שלך, מכונת פלא משומנת היטב. זרק בך נשמה. ברא לך משפחה. חברות.
יצר לך פה עולם. וגם עשה יותר מדבר או שניים בהיסטוריה המפוארת של העם שלך ושלי.
א´קיצר, חשבת פעם שאם הוא כזה כל יכול למה הוא פשוט לא היה יכול לברוא
יופי-טופי של עולם מושלם, ורוד, מתוק וחלומי?
אז מסתבר שהקב"ה ברא את העולם בשביל לעשות איתנו טוב, מתוך רצון לחלק ת´שפע האלוקי.

טורנוסרופוס הרשע שאל פעם את רבי עקיבא – מעשי מי נאים יותר מעשינו או מעשיו של ה´ -
"מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא:
אלו מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם?
אמר לו: של בשר ודם נאים!
אמר לו טורנוסרופוס: הרי שמים וארץ, יכול אדם לעשות כיוצא בהם?
אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר,
שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין עליו, אלא אמור לי דברים שהם מצויים בבני אדם.
אמר לו: למה אתם מלין? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני,
ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשי בני אדם נאים משל הקב"ה".
הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלוסקאות (עוגות) ואמר לו:
אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם. אין אלו נאים יותר מן השיבולים?"
אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אין יוצא הוולד מהול ממעי אימו?
אמר לו רבי עקיבא: לפי שלא נתן הקב"ה מצוות לישראל,
אלא לצרף (לעבד את מידות הנפש) אותם בהן" (מדרש תנחומא, תזריע ח´).

אז מה את אומרת - שיבולים או עוגיות?
תסכימי שהשיבולים הם לא מקולקלות אלא פשוט לא שלמות,
והשיבולים הם משל מיקרוסקופי על העולם, לא שלם לא אומר מקולקל,
אנחנו הולכים בדרך ה´ שואפים להיות כמוהו, להפוך את ´והלכת בדרכיו´ למציאות,
חיים שהיא מעבר לכותרת משבת סמינריון מדהימה בשישית.
ולמה הקב"ה חייב לסבך לנו ת´חיים, כאילו הוא לא היה יכול להשפיע עלינו את
כל הטוב הזה בלי כל מיני חפירות שדורשות מאיתנו: תהיי צנועה, תתפללי, תשמרי שבת...

העולם בהשקפה הרומאית הוא כמו שהוא, על הטוב ועל הרע שבו.
הוא חסר שלמות ואינו ניתן לתיקון. גם אין צורך בכך.
אין לו מטרה או כיוון, כי אם שעתו וזמנו. נחיה את הרגע.
אתה, האדם, קטן אתה! כלום יכול אתה לעשות שמים וארץ? לא.
הנך פירור בלתי נראה ביקום אדיר זה, ולכן בהכרח אין ערך למעשיך. טובים ורעים כאחת.
השקפתנו, השקפת רבי עקיבא, לעומת זאת גורסת -
נאים מעשי האדם, כביכול, ממעשי האלוקים.
כמובן שאנחנו סופיים בעולם הזה, אבל רבי עקיבא מדגיש לנו:
"אמור לי דברים שהם מצויים בבני אדם". כאן חשיבותנו הגדולה. פה יש לנו את הכח.
העולם נברא חסר בכוונה תחילה,
כדי שיוכל האדם במעשיו ובבחירתו החופשית להשלימו ולתקנו.
בידנו הכוח לאפות עוגה משיבולים ולשפר דברים בעולם.
זו התקווה הגדולה. ובעיקר, התקווה ביכולתנו לשפר את עצמנו.
השאיפה לעולם טוב יותר היא הדלק החייב להניע את פעולות האדם,
כשהמצוות נועדו לצרף ולחשל את רוחנו, כדי שנצליח לעמוד במשימה הרוחנית שהוטלה עלינו.

תחשבי איך היית מרגישה אם השכנה שלך היתה עכשיו דופקת בדלת ומביאה לך
לפטופ/אייפון 5/גיפט-כארד לH