שאלה
בס"ד.
כבוד הרב שלום וברכה.
בתפילת ערב שבת אנו אומרים לאחר תפילת העמידה:
"מגן אבון בדברו.............לפניו נעבוד ביראה ופחד, ונודה לשמו בכל יום תמיד מעין הברכות......".
עבודת ה' האמיתית הנעלה ביותר שאדם יכול וצריך לאשוף אליה, היא עבודת ה' מתוך אהבה ושמחה, לא מתוך יראה ופחד (גם, אבל עבודת ה' מתוך אהבה היא דרגה גבוהה יותר), אם כן, מדוע אין נכתב- "לפניו נעבוד באהבה ופחד" או משהו בסגנון...
הדבר נראה כאילו הרף הגבוה ביותר המוצב לנו בתור בני אדם בעבודת ה', לפחות בתקופתינו אנו, הוא- היראה ופחד.
בתודה מראש ובברכת שנה טובה, שנת בריאות והצלחה לכל עמ"י.
תשובה
שלום רב:
ברכת מגן אבות היא מעין חזרת הש"ץ כאשר כל ברכות ה-18 של ליל שבת רמוזות בה.
לגבי "לפניו נעמוד ביראה ופחד" הרי זה נכנגד ברכת רצה "והשב את העבודה לדביר ביתך" א"כ הכוונה לעבודת הקורבנות בתוך בית המקדש שצריכה קודם כל להיות ביראה ופחד ואח"כ מתוך אהבה כמו שנא' במלכים א' פררק ח' פסוק מ' "למען ייראוך כל הימים" וכן פסוק מ"ג "למען ידעון כל עמי הארץ לשמך וליראה אותך כעמך ישראל" וכו'.
חשוב שתמיד נזכור שהבסיס לכל הוא יראת השמיים כפי שמבואר במהר"ל שמידה זו מבהירה לנו את היותינו נבראים ושהקב"ה ברא אותנו.
מיכאל ברום.