שאלה
לכבוד הרב שלום!!!
יש לי בעיה : לפני שבועיים החלטתי שאני רוצה להתחתן עם בחור צדיק כמה שיותר!!! שילמד תורה רוב הזמן ושבייתי יהיה מושתת מאד על יסודות התורה והייתי ממש סגורה על עצמי עד.....שיצאתי עם אחד כזה!!! ועזבתי אותו.
כעת אני כולי שבורה, מצד אחד השאיפות שלי ממש גבוהות ואני רוצה בית יהודי קדוש וילדים צדיקים
ומצד שני אני מגלה שזה גובל קצת הרבה בהתנתקות מהסביבה שאני רגילה אליה- ז"א לבלות ולהנות יותר ממה שבחור ,כזה צדיק,רגיל אליו
בקיצור האם להגשים אידיאלים ולהתנתק מכל החיים המהנים שלי או לחפש מישהו בראש שלי ופחות צדיק?
(בהנחה שאולי אני אהיה מבואסת רב הזמן אם לא אבלה בתכיפות שאני רגילה אליה)
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
שלום לך!
קראתי את מכתבך בעיון וברצוני להעיר שתי הערות מרכזיות:
1. צדקות אינה פונקציה של ניתוק. אם מה שאת רגילה לעשות לא נכון ואסור עלייך להתנתק מכך מבלי קשר לשאלה עם מי תתחתני.
אבל אם מדובר באורח חיים המביא לידי ביטוי צרכים חברתיים ולא רק שקידה מוחלטת בתורה, ניתן למצוא בחורים נפלאים, ישרים במידותיהם, בעלי שאיפות שיוכלו להבין את הצורך שלך לשלב את צדדים בבנין הבית.
ובכלל, בית בנוי על ויתור הדדי ולאט לאט, אם תמצאי מי שמתאים לך, תוכלו למצוא את האיזון בין הצדדים השונים של החיים.
2. בגדול, הגשמת אידאלים צריכה לבוא מתוך שמחה ומתוך תחושה של שלמות ולא מתוך תחושה של פיספוס וויתור גדול. לכן, אם ההחלטה בדבר הבחירה באידאלים גוררת תיסכול הרי שגם ה"חיים האידאליים" לא יהיו שלמים. לכן אני מציע לך להתקדם לאט לאט ולמצוא את האיזון בין הצרכים האשיים לאידאלים הגדולים.
בהצלחה,
שי