לימודי חול ורצון ה'

מקווה שאין מחר מתכונת ויש לך דקה לקרוא פה..
את צודקת אלוקים הוא לא שר החינוך וממש, אבל ממש לא מרעיד לו ת´רגליים של כסא הכבוד שאת יודעת לחקור פונקציות או יודעת לנתח באופן מדוייק מה הנשוא, הנושא והמושא במשפט. וגם אם האנסין הקטע חיבור בבגרות באנגלית שלך יהיו מושלמים, סורי, אבל זה לא יעשה כזה הרבה רעש בשמיים.
א-מ-מה, נראה לי שכשמדברים על לימודים כדאי להרחיב את הפריזמה, ויש כאן [שני כיוונים]:
תעצמי רגע עיניים ותדמייני מה תרצי להיות ´כשתהיי גדולה´, אז גם אם ראית את עצמך אחות בחלוק לבן, או על ספת הפסיכולוגית בקליניקה שלך, עו"דית ממושקפת על בימת הסנגור, או מה שזה לא יהיה, בשביל להגיע לאותו התפקיד תצטרכי ללמוד אותו, ובשביל ללמוד צריך קודם להתקבל ללימודים. ומה צריך להביא כשרוצים להתקבל ללימודים?
יפה מאוד שתי נקודות, תעודת בגרות.
וזה ה[כיוון הראשון - בואי ננסה להסתכל על התעודת בגרות לא בתור מטרה, אלא בתור אמצעי!]
אומנם את מוצאת את עצמך עכשיו שורפת ים זמן על הרבה דברים שלא הייתי מגדירה בהיי-לייט של רשימת רצון ה´ מאיתנו, אבל בתור אנשים ששואפים לחיות לא רק את הכאן ועכשיו, אלא אנשים גדולים שדוגלים בראייה רחבה, וחושבים גם על מחר, ואחרי מחר, צריך לחשוב מה יהיו התוצאות של המעשים שלנו.
עכשיו את משקיעה במשהו שנראה לך סתמי לכאורה,
אבל תחשבי שמה את משקיעה עכשיו זה הכלי לקדש שם שמיים,
להיות שליחה טובה ונאמנה, ולתת לעם ישראל במשך (עשרות) השנים שלאחר מכן.
זאת, מתוך התפיסה שמה שלא תעשי תקדשי שם שמיים, ומתוך כל עבודה עובדים את הקב"ה.

למקרה שאת מנידה כעת בראשך הקט, ואומרת:
´יפה מה שכתבת, ובאמת לא רוצה לבאס אותך, אבל מספיק לי הכישרון שלי, כי מה-זה-לא צריך תעודת בגרות בשביל ללמוד עיצוב-אומנותי עם נגיעות פוסט מודרניסטיות, שזה אגב חלום חיי´.
אז בדיוק בשבילך יש גם את ה[כיוון השני - המעשים שלנו הם בעצם הביטוי לפנימיות שלנו].
היחס שלנו לדברים נובע בעצם מכל מיני נקודות בנפש שלנו, וגם מעיד עליהן, אם מתייחסים ללימודים (ולכל דבר) בצורה מסוימת, זה נובע מהבפנוכו. מעבר לזה, זאת הזדמנות טובה לחנך את עצמך לעבודת המידות:
מלחמה בעצלנות, אחריות, השקעה, התמדה, עקביות, ואני בטוחה שאת תמצאי עוד.
בכלל, לא אחת בחיים אנחנו נדרשים לעשות דברים שלא-הכי בא לנו עליהם.
יש לך כאן מה שנקרא שניים במחיר אחד בצורה הכי מוחשית שיש:
לכאורה את רק עושה תעודת בגרות, אבל ב´באמת´ את עובדת על המידות.
זה לא סתם שהרב דסלר בספרו ´מכתב מאליהו´ כותב כי העקביות היא המידה הכי חשובה, כי ברגע שקנית עקביות, בעז"ה גם המידות האחרות יגיעו. ואם עבודת המידות וקנייתן בנפש זה לא לעבוד את הקב"ה סלש לקדש שם שמיים, אז מה כן?!

איך מגיעים להבנה אמיתית וטהורה של מי אני ומה הרצון שלי ובנסוף מה רצון ה´ ממני?
אישיות של בנאדם היא לא איזה תרגיל במתמטיקה שלא ירד במיקוד, זה לא משהו שאפשר לפתור באמצעות נוסחה שאיזה חכם מהמאה הקודמת מצא, ולא רוצה לבאס אבל אין לזה גם תשובה אחת נכונה..
תוסיפי לזה שאנחנו מעצבים את האישיות שלנו כל החיים, ו..נראה שנקלענו לסמטה ללא מוצא.
אז, ברור שאת הבסיס בהחלט מעצבים בשנים האלה, אבל מה שכן צריך לקחת בחשבון, שזה לא דיסק שברגע שצרבנו הלך עלינו, אלא הבסיס קיים עם אפשרות לשינויים קלים. לכן, מצד אחד בהחלט מדובר בעניין חשוב שיש לתת עליו את הדעת, אבל מצד שני
לא צריך לחיות בהיסטריה. ואיך אפשר לדעת מי אני באמת?
מסתבר שזה דבר שלוקח זמן, אומנם בעידן של היום המילים לחכות ותהליך נשמעות לנו פסֶה,
כי מי באמת מחכה כשיש אינטרנט מהיר, sms, מיקרוגל ושאר החברים. אבל כמו שגורד שחקים לא נבנה ביומיים (ובמקרה שכן, המחשבה על הקומה הארבעים לא הייתה עושה לאף אחד טוב - ולא רק בגלל פחד גבהים.. אז גם אישיות לא מתעצבת בשבוע.
תחשבי מה את רוצה להיות? איך היית רוצה למצוא את עצמך בעוד איקס שנים? תבררי מה הרצונות שלך, אם הם בדרך בה את רוצה לחיות. אחרי שיש לך תוכניות בנייה, אישורים וכו´, אפשר להמשיך הלאה ולהעביר את הדברים לת´כלס.
ומסתבר שזאת העבודה של החיים שלנו (חוץ מזה שתיהי עו"ד ממשוקפת או פסיכולוגית ממושקפת או מעצבת אומנותית ממושקפת כמובן)..
שיהיה בהצלחה גדולה,
חברים מקשיבים.