לימודים או התנדבות

בע"ה

שלום לך,
ראשית יישר כח על הבירור הנכון, והרצון לדייק באמת במגמות ובשאיפות שלך.

נשמע לי שגדלת מצוין ב"ה. בואי נמשיך את הקו שלך. את שמה את הדרך-ארץ והבין-אדם לחברו, גבוה בסולם העדיפויות שלך, וזה נכון, חשוב ומבורך. יש לך מצפן טוב לחיים. נתייחס למטרה הנעלה הזו כאל דרך חיים שאת מעוניינת לאמץ לעצמך לכל אורך חייך.

ננסה עכשיו לקפוץ בזמן כמה שנים קדימה. ב"ה בגרת, ואפשר להניח שאת מחפשת מקצוע שיוכל לקיים את ביתך הנאמן בכבוד. כיאה לאישיותך, ייתכן ותתורי אחר מקצוע שיעזור לאנשים, יטפל וישפיע לטוב. כדי לעשות זאת בצורה הטובה היותר, את צריכה לרכוש כלים לכך, ומסתבר שיש הרבה מה ללמוד, ויש לעשות זאת לעומק. כיון שהעניין בנפשך, את תמצאי את לימודייך מעניינים בע"ה.

מסתבר שבעולם הזה, כדי ללמוד את המקצוע שאת רוצה, ברוב המקרים תצטרכי את אותה תעודת בגרות, שכרגע נראית לך כה מיותרת. יותר מזה, כמה מפתיע לגלות, שדווקא כדי לקיים את המגמה הכ"כ טובה שלך לעזור לאנשים בצורה מלאה ונכונה הרי שתצטרכי להכשיר עצמך על סמך אותה התעודה..

תראי, אודה ואתוודה. גם לדעתי תעודת בגרות לא מהווה פסגת שאיפות. לגמרי לא. חשובה פי כמה מזה היא ההבחנה הברורה שלך בין מטרות נעלות יותר ובין כאלו שפחות משמעותיות. אך עלייך להפנים שלשם ביצוע אותם מטרות עליונות (עזרה לאחר, הקמת בית) יש לרכוש כלים מעשיים. כך מתנהל העולם הזה. ואם אנו מסתכלים על חיינו כיחידה המוקדשת לטוב ביותר, אז אנחנו לא בוחנים במבט נקודתי את המעשים והבחירות שלנו, אלא במבט רחב יותר המבקש לפעול בגודל. נתבונן למשל באדם שבורך בכישורים כלכליים, ובמקום ללמוד, לפתח אותם, ולהקים עמותת חסד המנוהלת היטב ומיטיבה לרבים - הוא מחליט להתנדב באיסוף בקבוקים למיחזור ובתרומת הכסף לצדקה. מובן שמדובר בבחור טוב לב, אך גם ניכר שאינו ממצה את כוחותיו אפילו בתרומה לחברה שהוא כל-כך מעוניין בה.

נקודה נוספת היא הבית שבע"ה תקימי. עניי עירך קודמים, ועלייך כבן אדם טוב ומיטיב, לקיימם –בין השאר- מבחינה כלכלית. האחריות היא גם עלייך, ועל כן עלייך לגבש לעצמך משלח יד נאות. שוב- כלי מעשי למען מטרה אידיאלית.

לכן אני מציעה לך ללמוד בצורה נאותה (ככל שתוכלי) על מנת לממש בפועל את כל האידיאלים. מצד שני (למרות שנראה שלא בדיוק צריך להזכיר זאת באזנייך..) יש לזכור שאנחנו ממש לא דוחים ערך (התנדבות) מפני ערך אחר (התפתחות אישית) חלילה, אלא אנו מנסים למצוא את האיזון העדין ביניהם, מבלי לבטל אף אחד. על כן התנדבות במינון נמוך יותר (אם קשה לשלב את הלימודים הסדירים עם פעם בשבוע) תהיה מבורכת ונכונה.

במישור המחשבתי (ולא המעשי), שם המשחק כאן הוא "איזון במובן המעצים": אם יש כוח אחד חזק יותר על פני השני, נעצים את השני (נכיר בערכו) עד לעוצמה הנכונה, ולא נמעיט מהחזק (תדמייני מאזניים לא מאוזנות. יש 2 אפשרויות כדי לאזן אותם- אפשר להוריד מהכבד, או להוסיף משקולת לקל. הכוונה היא כמובן, לשיטה השניה..). כך נחיה חיים מלאים המוציאים כוחות מעולים לפועל.

כעת אשמח שנדבר מעט על הנקודה האחרונה שהזכרת. היא מהותית אולי אפילו יותר. יופי שזיהית ושמת לב, והייתה לך מודעות לדבר.

פעמים רבות במקום החובה המוטלת עלינו, אנו מוצאים מעין מפלט במקום אחר. כך קורה שבמקום לבחור באפשרות ב´, אנו פשוט בורחים מאפשרות א´. אפשר לבדוק את זה בקלות- האם רק אפשרות ב´ קוסמת לי על פני אפשרות א´? או גם אפשרות ג´, ו-ד´ ועוד.. אם יותר מדי דברים מושכים אותנו החוצה, אז יש כאן משהו שצריך להישיר לו מבט ולהתמודד איתו. במקרה שלנו לימוד למבחן. אולי לצריך לחזק בעצמנו מלבד ההכרה בחשיבות העניין גם את:
האמון שיש לנו את היכולת להצליח אם רק אשב ואלמד,
התחושה שאנחנו באמת מסוגלים לשבת ולהשקיע,
הידיעה שהתפקיד שלנו מתמצה בלהשתדל בכך, ולאחר שנתאמץ ונעשה את שלנו- כל תוצאה תהיה מבורכת,
האמונה שבע"ה יצמחו פירות מתוקים מהלימוד הזה.

בע"ה תוך כדי הבירור עצמי הזה, והעבודה האישית בנושא (שהוא תהליך..), נתחיל להרגיש שהבחירות שלנו נעשות יותר אמיתיות ונקיות, וקבלת ההחלטות בחיינו הופכת יותר "בוחרת" מאשר "בורחת". באופן טבעי, נהיה שלמים יותר עם עצמנו.

שתהיה בע"ה סיעתא דשמיא והצלחה גדולה,
כאן בשבילך-
אורית
Orit.kislev@gmail.com