ליל שימורים ושלוחי מצווה??

שלום לך!

השאלות שלך הן רציניות מאד, וללא ספק השקעת בהן מחשבה.

א. מלון פארק

נתחיל עם ליל הסדר.

לשמחתי הרבה מצאתי שמישהו שאל את הרב אבינר שליט"א את השאלה הזו בדיוק, ורציתי לצטט את דבריו, ואולי להוסיף עוד כמה מילים מועטות בעניות דעתי בסוף.

"אשריך ששאלה זו בוערת בעצמותיך. אין זה אלא מפני שהנך יהודי אמיתי המאמין בהשגחה פרטית ומאמין בכל מילה של דברי חכמינו ז"ל. ירבו כמותך בישראל.
לכן נותר לנו לברר דברי חז"ל. אכן כתוב בתורה "ליל שימורים הוא לד´" (שמות יב מב), וחז"ל פירשו: "לילה המשומר ובא מן המזיקים" (ראש השנה יא ב). אבל יש עוד פירושים אצל חז"ל לביטוי ליל-שימורים (שם ופסחים קט ב), ולפי זה היה מקום לומר שבהתאם להם אין לילה זה משומר מן המזיקים, אך לא כן הוא, כי התוספות כתבו שלכל הדעות הוא משומר מן המזיקים (תוס´ ראש השנה יא ב ד"ה לילה).
אמנם ה"כלי יקר" כתב שרק אותו לילה של יציאת מצרים היה משומר מן המזיקים, אך לא בדורות הבאים (שמות יב מב), ואולי כך אפשר לפרש את רש"י שמקשר זאת לפסוק: "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף" (שם שם כג). אך שאר רבותינו הסבירו שהלילה משומר מן המזיקים לא רק באותו לילה אלא בכל הלילות.
אבל במכילתא, חז"ל אומרים שהמובן של משומר, אינו שהאדם שמור מאליו, אלא אדרבא, "מגיד שכל ישראל צריכים להשמר" (מכילתא סו"פ יד וכן מרכבת המשנה שם. וכן ילקוט שמעוני רי). אך גם כאן רבותינו הראשונים הכריעו שהכוונה היא שאדם שמור מאליו. או ליתר דיוק, אומר רבי חיים ויטל תלמידו של הארי ז"ל, הוא שמור בתנאי שעוסק במצוות או על כל פנים אינו עובר עבירה" (דבש לפי, לחיד"א, מערכת ל אות יב).
וכך פוסק הרמ"א: "ויש אומרים שיש לומר שפוך חמתך וכו´, קודם לא לנו, ולפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שימורים ובזכות אמונה זו, יבוא המשיח וישפוך חמתו על המכחישים בד´" (שו"ע או"ח תפ א הגה). ומסביר המשנה ברורה: "ואין מתייראין משום דבר" (ס"ק ט).
וכן כתב: "ונוהגים שלא לקרות על המיטה רק קריאת שמע, ולא שאר דברים שקוראים בשאר לילות כדי להגן, כי ליל שימורים הוא מן המזיקים" (שו"ע או"ח תפא ב). וכן יש גם לקרוא ברכת המפיל (משנה ברורה ס"ק ד).
בכל זאת, אני בטוח שלא היית נותן הוראה לכל חיילי צה"ל ללכת הביתה בלילה זה בגלל סיבה זו. ולמה? כי הלילה משומר מן המזיקים, כלומר, שדים שהם מציאות רוחנית מופשטת, אבל לא מכל מיני אויבים.
למשל, בגמרא, תמהים איך יש ארבע כוסות, הרי זה מספר זוגי, יש בכך בעיה רוחנית-סגולית ואחד התירוצים הוא שהלילה משומר מן המזיקים (פסחים קט ב), כלומר מדובר שם בבעיה מיסטית קלושה, שהרי יש שכלל וכלל אינם חוששים ל"זוגות".
וכן רבותינו הפוסקים הביאו דוגמאות של שמירה מפני שאר סכנות רוחנית-סגוליות: שימת מלח על מצה, שפיכת מים בשכונת המת, מזון המונח תחת המיטה, ביצה קלופה שעבר עליה הלילה, אמירת מעין שבע... אבל לא מצאנו שסברו שיש כאן שמירה מפני סכנה ממש.
הביא "כף החיים": "מנהג בכמה מקומות שאין נועלין החדרים שישנים שם בליל פסח… ואין נוהגין כן להניח פתח פתוח כי שכיח היזקא דגנבים" (שו"ע או"ח תפ אות טז). אם אין גנבים יש להשאיר פתוח, אך יש לסגור אם יש חשש גנבים, קל וחומר חשש רוצחים.
עוד הביא "וכתב מהרי"ל דלא ינעול הדלת בבריח חזק והיכא דשכיח היזקא לא סמכינן אניסא" (שם תפ אות טו).
זה הכלל, סכנות רוחניות-סגוליות יש להישמר באמצעים רוחניים סגוליים, אך סכנות ממשית, יש להישמר מהן באמצעים מעשיים. ב"ה, אנו עם חכם ונבון שאינו שבוי בדמיונות שוא. נגד מחבלים רוצחים פראי אדם, יש לאחוז בנשק ולמחוץ אותם כליל מעל פני האדמה. נגד אותם המזיקים לא די בקדושת ליל הסדר, יש צורך בקדושת נשקו של צה"ל אשר כשמו כן הוא צבא הגנה לישראל.
יש גם להיזהר ממזיקים רוחניים שהם הדמיון הכוזב שאותם רוצחים מתועבים הנם שוחרי שלום, תלמידי "אהרן אוהב שלום ורודף שלום". המחשבות האלה הן באמת מין שחיתות רוחנית המביאה נזק נורא ושופכת דם נקי לרוב.
נגד אלה יש לאחוז בנשק, "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף" (שמות יב כג) - וגם להשתמש באותו נשק. וכך יבוא שלום בארץ.”


עד כאן דבריו של הרב אבינר.


ב. שלוחי מצווה והצער בעולם

בנוגע לשלוחי מצווה, ברצוני להוסיף כמה דברים:
חיילים המצויים במקום סכנה – עליהם נאמר הכלל - “מאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע...” אמנם הם היו שלוחי מצווה, אך הם נמצאים במקום סכנה מוחשית. מי שרץ בין כדורים שורקים, אין ערבות לכך שלא ייפגע. הכלל האמור הוא דווקא במי שעוסק במצווה ואינו בא לידי סכנה כלל – ועליו יש שמירה שלא ייפגע.
ואולם, עדיין אפשר לשאול על כל כך הרבה מקרים נוראיים ועצובים בהם שלוחי מצווה לא היו במקום סכנה כלל ובכל זאת נפגעו! לדוגמא – שליחי חב"ד במומביי. מדוע לא שמרה עליהם זכות המצווה שעסקו בה?

שאלה זו היא קשה עוד יותר ונדרשת מאיתנו הסתכלות עמוקה עוד יותר.
ישנם שני סוגים של השגחה בעולם הזה. יש השגחה פרטית הנוגעת לכל יחיד ויחיד באשר הוא, אולם ישנה השגחה יותר כוללת על מהלך ההיסטוריה ועל עם ישראל כולו. בהשגחה פרטית פשוטה אנו אומרים ששלוחי מצווה אכן אינם ניזוקים. אולם, לפעמים בהשגחה כוללת יותר אנו רואים מצבים קשים הנוגעים לכלל ישראל. מיתתם של צדיקים שמכפרת על הדור, מוות על קידוש ה´, אנשים שלכאורה לא היו אמורים למות, ובכל זאת אולי מתו בכדי לכפר עלינו. אולי הם מילאו את תפקידם בעם ישראל, ואולי מיתתם היתה גורם משמעותי שהזיז תהליכים עצומים?... מי יודע? ההשגחה הכללית מניעה תהליכים עצומים בעולם כולו במשך דורות רבים. אין לנו תמיד יכולת לראות את סופו של התהליך, ומדוע היה צורך במוות של אדם פרטי שהיה צדיק ולא הגיע לו למות.


העיקר הגדול שצרך לצאת מדברינו הוא – האמונה בה´ מובילה אותנו לביטחון בה´. ביטחון אין פירושו חסינות מוחלטת. ביטחון לא אומר שתמיד ננצח אם נאמין בה´. המציאות אינה פועלת כך. הביטחון הוא לא רק זכות, הוא חובה. אנו בוטחים בה´ שגם כשקורה דבר רע חלילה, יש כאן בעומקו של הדבר טוב נסתר שעוד יבוא. אין בכך בכדי לתרץ את השאלה. לעולם לא נבין באמת מדוע נרצחו שש מיליון יהודים בשואה, או מדוע נהרגו יהודים רבים כל כך בפיגועים. מדוע נפלו כל החיילים הצעירים, האבות והבנים. כל זה יישאר חידה סתומה. אך אנו מצידנו מאמינים ובוטחים בה´ ש "כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד!” כל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה. גם הדברים הרעים לפי ההסתכלות שלנו, הם בעומקם באים לטובה. לכן אנו מברכים "ברוך דיין האמת" על מוות של אדם. למה לברך בזמן קשה כל כך של מוות?!?! מה זה שייך בכלל לברך?! אלא שמברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה, מפני שאנו בוטחים בה´ שהכל הוא לטובה וגם המוות שהוא סוף עצוב וקשה בעולם הזה – יסודו בטוב.

ביטחון הוא לא תרופת פלא להציל אותנו, אך הוא נותן לנו את השלווה והידיעה שהעולם בסוף בסוף אחרי כל התלאות, יגיע לטוב ולאמת. כל הצער והרוע והאכזריות שאנו רואים היום – סופם לכלות מן העולם... הביטחון בה´ מסמן לנו את הדרך. הוא נותן לנו נקודה באופק הרחוק ואומר לנו - “יש דין ויש דיין! העולם מנוהל בבטחה על ידי הקב"ה!” וזהו דבר חשוב מאד!

על כן, אמרה כמו "שלוחי מצווה אינם ניזוקים" אינה ערובה לכך שלא ייפגעו לעולם, אלא שאדם פרטי היוצא לעשות מצווה, יבטח בה´ שלא יאונה לו כל רע משום שכך היא ההתנהלות הרגילה של החיים בהשגחה פרטית פשוטה. ואם חלילה קרה דבר מה, ידע שיש כאן משהו גדול יותר מהעניין הפרטי שלו, השגחה כללית ועליונה, ויבטח בה´ שהוא מנהיג את העולם בטוב ואל הטוב הגמור והשלם.

ג. התנ"ך ואבותינו הקדושים

על מנת לענות על שאלתך, יש לעיין בהלכות לשון הרע, וכן להבין את משמעותם ומטרתם של סיפורים בתנ"ך.

ההיתר היחיד כמעט שקיים לספר לשון הרע על אדם היא כאשר הסיפור מביא תועלת. כמובן שישנים תנאים שונים שצריכים להתמלא, ואין די בסתם תועלת שכל אדם יחליט לעצמו. אולם, חשבי האם התורה מספרת את הסיפורים השליליים הללו עבור תועלת מסויימת?
בוודאי שכן!!! החטאים של עם ישראל הם חטאים שאנו לומדים לא לחזור עליהם. חטאי היחיד המוזכרים בתנ"ך הם חטאים שאנו לומדים להימנע מהם ולהישמר מפניהם. נוסף על כך, אומרת לנו הגמרא (מסכת עבודה זרה דף ד עמוד ב)- “אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה; לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב ולבי חלל בקרבי; ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים.”
כלומר – דוד ועם ישראל שחטאו, כלל לא היו אמורים לחטוא, החטא לא היה מתאים לנפשם כלל. לכאורה, אמרה זו מעלה שאלה קשה עוד יותר – אם החטא לא היה ראוי לדוד ועם ישראל, מדוע מספר לנו התנ"ך על כך?! על מה ולמה אנו צריכים ´ללכלך´ על צדיקים וקדושים ולחשוב עליהם מחשבות רעות?

ממשיכה הגמרא ומסבירה - "אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור – אומרים להו לכו אצל צבור.”

כלומר – מטרת הסיפור על חטאם של דוד ועם ישראל היה בכדי שאנו נוכל ללמוד תשובה מהי. יחיד שחוטא – יש לו דוגמא עצומה ונפלאה מדוד המלך שחטא, כיצד יש לשוב בתשובה. וציבור שחטאו ייקחו דוגמא מעם ישראל.

לפעמים יש גם צורך ללמוד על דרך השלילה, כיצד אין לחזור בתשובה. לדוגמא מביא המדרש את המעשה עם שאול – (מדרש תהילים מזמור ק) “מכסה פשעיו לא יצליח. זה שאול, שנאמר ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני? ומודה ועוזב ירוחם. זה דוד, שנאמר ויאמר דוד הנה אנכי חטאתי... מיד אמר הנביא גם ה´ העביר חטאתך לא תמות...”
החפץ חיים כותב בפירוש שמותר בעת הצורך להשתמש בדוגמא שלילית על מנת ללמד דבר מה. להראות כיצד אסור לנהוג וכיצד מצווה לנהוג, מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. זהו לימוד חשוב, וזוהי תועלת המתירה סיפור לשון הרע. התורה כולה באה ללמד ולהדריך אותנו בחיינו בעולם הזה. היא כולה לימוד עצום ועמוק כיצד עלינו לנהוג ולאן עלינו לפנות בחיינו. האם אפשר בכלל להעלות על הדעת תועלת גדולה מזו?!

חז"ל לימדו אותנו בגמרא במגילה (יד עמוד א) ש "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא, נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה, ושלא הוצרכה - לא נכתבה.”
כלומר – היו המון סיפורים, והמון נבואות והמון מעשים ועניינים שהיה אפשר לכתוב בתנ"ך, אולם נעשה כביכול סינון. נבואה שנצרכה לדורות – נכתבה וזו שלא הושמטה. אם כן, ברור שכל סיפור שאנו קוראים בתורה ובנביאים ובכתובים הוא סיפור שבא בנבואה, מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו, והסיפור הזה הוא לצורך!!! לכל הדורות!!!

אם כן, אל לך לדאוג, אין כאן לשון הרע חלילה, ובוודאי שלא ביזוי תלמיד חכם, אלא לימוד גדול. כל מילה רק מוסיפה ליראת שמים שלנו. היא מוכיחה לנו שגדולי האומה שלנו, עם כל עצמתם וגדולתם האדירה, נפלו וחטאו ואין אדם חסין מנפילות, כל אחד ברמתו הוא. אולם, לאחר שנפלו, אנו לומדים על תשובה גדולה, על דבקות בה´ גם אחרי נפילה ועל גדלות נפש של התקרבות מחודשת.


שוב, יישר כח על עצם העלאת השאלות, אני מקווה שהתשובות האלה עזרו לך במקצת.

כל טוב,
יהודה.

אם יש לך עוד שאלות, או שאת לא מרוצה מהתשובה, או שחשוב לך להגיב – את מוזמנת בשמחה!
judajo842@gmail.com