שאלה
רציתי לספר על תחושה שלי שמאוד מציקה לי. אומרים לי שאני בנאדם "פרפקטציוניסטי", שהכל אצלי חייב להיות מושלם. בתחומים מסויימים זה נכון, לא בכולם. בכל אופן- אני יודעת ש"עולם חסד ייבנה" וחשוב לעשות בעולם הזה חסד. אחותי עושה שירות לאומי עם ילדים חולי סרטן, לא עלינו. ולפעמים אני שומעת את הסיפורים שלה וחושבת: "אני בחיים לא הייתי מסוגלת", לא יודעת, אני לא הטיפוס, נראה לי, שישב ליד ילדים וינסה להצחיק אותם וכו', אבל אני לא מוצאת איזשהוא תחום שבו אני כן יכולה לעשות חסד, אני לא יודעת איך להסביר את עצמי, אבל כל פעם שאני קוראת או שומעת על בני אדם וכל מיני מעשים טובים שהם עושים [אפילו לא חסד, אלא מעשים למען ארץ ישראל וכל זה] אז אני נלחצת, וחושבת על זה שאני לא הייתי מסוגלת. אני אומרת לעצמי שלא נורא, ובטוח יש משהו שאני כן יכולה לעשות, אבל תמיד אני לחוצה שאני לא עושה מספיק... אולי זה קשור לתכונה הזאת של המושלמות? מה אני יכולה לעשות כדי לעבוד על זה?
נ.ב.- אני לא בטוחה שהצלחתי להעביר את התחושה האמיתית שלי, זה משהו לא כל כך מוגדר.
תודה רבה רבה!!!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
רוב שלומות לך
סוד גדול לימדו אותנו חכמנו: "לא עליך המלאכה לגמור" - על האדם להכיר במוגבלותו, בחוסר יכולתו להגיע לשלימות בכל תחומי החיים. "אך אי אתה בן חורין ליפטר ממנה" - אך יחד עם זאת אל לה לידיעה כי אינך מושלם לרפות את ידיך מלעשות ולתת.
תחושתך מובנת לי מאד. היא עושיה להיות קשורה מתהליך מתמיד של השוואה לזולת {אחות, חברות וכו'}. תהליך זה כשהוא נעשה במינון נכון עשוי להיות מפרה ולהוביל את האדם לפעילות מבורכת. אך אם הוא מוגזם הוא עשוי לשתק ולהוביל לכך שלא נהיה אנחנו אלא ננסה להיות מישהו אחר {אחות למשל} , אך ללא הצלחה כי אנחנו זה לא אחותינו!!!
ולכן נסי להיות עצמך. התחילי בהדרגה, תני צדקה לעני כל יום {1/2 שקל}. חשבי על חברה שצריכה עזרה בלימודים - אולי זה הכיוון שלך. חסד מתחיל בבית - אולי אימך זקוקה לעזרה. בצניעות, בהדרגה, כל מעשה טוב ולו קטן - יש לו משמעות עמוקה עד מאד.
בהצלחה רבה
רפי פוירשטין