לוותר על קשר אמיתי,בשבילו?

ב"ה
שלום לך,
דבר ראשון אני ממש מתנצלת בפנייך על העיכוב הגדול במתן התשובה. בתקופה האחרונה היה עומס גדול על המערכת ולכן לקח לנו זמן רב לענות לכל השואלים.

לענייננו,
קראתי את שאלתך והתרגשתי.
התרגשתי לקרוא איך למרות שאת לא מבינה לגמרי למה אתם צריכים להיפרד עכשיו את מכבדת את ההחלטה שלו ומסכימה לנתק איתו את הקשר אפילו שזה מאוד קשה לך. זה מדהים לראות כמה שאת לא עסוקה בעצמך, ברגשות שלך, בקשיים שלך. הלוואי על כולנו...
והאמת היא שהכי התרגשתי מהשאלה האחרונה שלך, את כ"כ מקסימה, עד כמה את אכפתית, חושבת על הזולת ורוצה בטובתו. אשרייך!
בע"ה כשתתחתני התכונות האלו ירוממו את הקשר בינך ובין בעלך ואת כל הבית שלך למקומות מדהימים.

נקודת המוצא שלנו היא שה´ אוהב כל יהודי אהבה אינסופית. הבעש"ט אומר שהאהבה של ה´ אלינו יותר גדולה מאהבה שאיש זקן אוהב את בנו יחידו שנולד לו לעת זקנתו. האהבה של ה´ אלינו היא דבר שאנחנו לא יכולים לתפוס בשכל האנושי. וכל מה שה´ עושה בעולם, כל המצות שה´ נתן לנו, כל מה שקורה לנו, הכל הכל נובע מתוך אותה אהבה אינסופית. כמו שדוד המלך אומר בתהילים: "טוב ה´ לכל ורחמיו על כל מעשיו".
לפעמים קל לנו לראות זאת, ולפעמים אנחנו ממש לא מסוגלים להבין למה ואיך, אבל גם אז אנחנו צריכים להאמין שזה כך. כי זה באמת כך. [ה´ באמת אוהב אותנו!]
ובמקרה שלנו אם הקב"ה אמר לנו (ע"י התורה והמצוות) שאסור להיות בקשר עם בנים שלא למטרת נישואין, כנראה שזה הדבר הכי טוב בשבילנו, גם אם במבט האנושי שלנו זה נראה הפוך. כאן המקום של האמונה התמימה בה´.

האמת היא שבמקרה של קשר עם בנים שלא לצורך נישואין לא צריך להישאר רק עם האמונה הפשוטה ואפשר לקרב גם את השכל והרגש שלנו לדעת שזה לא טוב.
כמו שאמרת נכון, תקופת הנעורים היא הזמן בו כל אחד צריך לבנות את עצמו באופן פרטי, לבסס ולפתח את האישיות שלו, כדי שאחרי החתונה הוא יוכל לבנות את הקשר עם בן זוגו בצורה הטובה ביותר. כי כדי שיהיה זוג, האישה צריכה להיות אישה עם אישיות יציבה ומפותחת, וכן גם האיש צריך להיות איש עם אישיות יציבה ומפותחת. רק כשכל אחד שלם עם ה´אני´ שלו אפשר להיפתח לקשר זוגי. אם מדלגים על שלבים, ונפתחים לקשר עם בן זוג לפני שביררנו עם עצמנו לבד מי אני? מה אני רוצה מעצמי? מה השאיפות שלי? מערכת הזוגיות שתבנה תהיה פחות יציבה.
לכן בתקופת הנעורים לא כדאי להיות כבר כ´זוג´. הרבה יותר כדאי להשקיע בפיתוח וביסוס האישיות הפרטית שלי, כדי שבע"ה הבית שאני אבנה יהיה הכי יציב והכי איכותי שיכול להיות.
חוץ מזה, ידוע שהקשר בין בני זוג הוא הקשר העמוק ביותר הקיים בין בני אדם, עד כדי שהקשר בין עם ישראל לקב"ה נמשל לקשר שבין איש לאשתו.
בפרשת בראשית מסופר כי האיש והאשה נבראו כגוף אחד, ורק אח"כ הופרדו לשני גופים שונים. כלומר במקורה הנשמה של בני זוג היא אחת והנישואים נועדו לגלות קשר עמוק זה דרך הבחירה החופשית של הזוג.
דווקא משום הקשר העמוק בין בני הזוג, הוא יכול לבוא לידי ביטוי רק במסגרת הנישואין – קידושין, שמבטא את העובדה כי בני הזוג שייכים אך ורק זה לזה (שלא כמו לפני הנישואין), ורק מסגרת זו מאפשרת לקשר ביניהם להיבנות ביסודיות שלב אחר שלב, עד כדי איחוד שניהם לנצח.
בקשר של חברות, בסיס הקשר הוא הרגשת הכיף והסיפוק שלנו אחד מהשני, אבל בנישואין (למרות שכמובן מימד הכיף גם כן קיים), בסיס הקשר עמוק הרבה יותר. זוהי אהבה עמוקה שמקורה בידיעה שנשמתם של בני הזוג היא אחת. זו היא רמה אחרת לגמרי של קשר.
כאשר הנישואין מגיעים אחרי חֲבֵרוּת ממושכת, הרבה יותר קשה להרגיש את המהפך שיש בנישואין ויש סיכוי סביר שהנישואין יהוו המשך לחברות ולא יותר מכך. חבל, לא?
בנוסף לכך, הקב"ה ברא אותנו עם משיכה טבעית בין המינים. משיכה זו חשובה מאוד כשעומדים להתחתן, והיא גורמת לחיזוק הקשר בין בני הזוג. אולם בנים ובנות שרגילים לחברויות גומרים לטשטוש המשיכה הטבעית הזו. וזה יכול להפריע להם בעתיד.
אנחנו גם יודעים שלכל אדם בעולם יש מעלות וחסרונות. ומי שהיו לה חברויות קודמות, אם היא תתחתן בסוף אם מישהו אחר אז יהיו לה לפעמים תסכולים מנקודות שהיו יותר טובות אצל החבר הקודם, וזה יקשה עליה את הנישואין. ואנחנו ממש לא רוצות את זה, נכון?

בעניין היחס של החברה מסביב לפרידה שלכם:
אם את מבינה כלפי עצמך שזה הדבר הנכון והטוב ביותר בשבילכם את לא אמורה להתייחס אל ´מה שיגידו´. אחרי זה אם מערכת הנישואין שלכם תפגע, מי יצטרך לשאת בתוצאות?! ובכלל, באיזה זכות הם אומרים לך מה לעשות, או מחליטים מה טוב בשבילך?! זה ממש לא עניינם. נקודה.
(אני יודעת שזה לא קל לסגל לעצמך מבט כזה, אז אני מציעה לך שבכל פעם שמישהו אומר לך ´מה, למה עזבת אותו?´ וכל מיני אמירות שכאלו, תזכרי בשאלות האלו והן יביאו לך כוח להתמודד מול החברה.)

רבותינו אומרים שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. כלומר, כמה שזה יכול להישמע מוזר, יש לנו כוח להתמודד עם [כל ניסיון] שמגיע אלינו.
לכן אני מאמינה לגמרי שיש לך את הכוח להתמודד עם הפרידה הזו, לחזור לעצמך, לשמוח, ולהמשיך לבנות את האישיות שלך בצורה הטובה ביותר ובע"ה כשיגיע הזמן למצוא את בן זוגך (הוא או מישהו אחר) ולהקים משפחה לתפארת.
תהי חזקה, בע"ה את עוד תראי שהמאמץ השתלם.

ה´ יברך אותך!
ואשמח לשמוע ממך...
תרצה.
tertza2@shoresh.org.il