שאלה
אני בת 21 והציעו לי בחור בפעם הראשונה. אני לא יודעת אם אני באמת רוצה להתחתן עכשיו כי אני במצב כזה של פיזור הדעת. ואני גם קצת מפחדת כי אני לא יודעת מה זה פגישה בכלל.
בנוסף לכך יש לי אחות רווקה בת 28 וההורים שלי לא ממש יאהבו את זה אם אני יעקוף אותה. האם יגיבו ממש בהתנגדות... ואני מצד עצמי גם לא רוצה לפגוע בה. אז כל הדברים האלו ביחד משפיעים עלי ואני לא יודעת
אם אני בכלל רוצה או שאני מדחיקה את זה
אבל אולי אחותי פשוט מונעת ממני להיות פתוחה יותר להצעות ואם היא היתה נשואה עכשיו אז מיד ההיתי אומרת כן.בקיצור בלגאן בראש!
מה אתם מציעים לי?
האם ללכת על זה או לוותר על
תודה רבה:)
תשובה
שלום יקרה.
יש לי תחושה שאת קצת ממהרת...
רק הציעו לך בחור... ואת כבר מתחתנת?
האם הוא ימצא חן בעיניך? האם זה ילך?
את עוד לא יודעת מה את רוצה, למה את מייחלת, איזה מין בית, את לא יודעת מה זו פגישה ואת כבר מדברת על אחותך.
בע"ה אחותך שכבר בעולם הדייטים כמה שנים תנשא והכל יהיה בסדר בע"ה.
כרגע צריך להתמקד בך, ברצונות שלך ובשאיפות שלך.
את מרגישה אפילו קצת לא מוכנה להכיר.
את צריכה לגבש את עצמך לקראת מהלך של היכרות ופגישות, "להתבשל" , לבחון מה את מחפשת בבן זוג ולאיזה מין בית ומשפחה את שואפת. זאת, על מנת להכיר בחורים מתאימים ולא להסחף.
למה אומרים לא לצאת בגיל צעיר?
כי אנחנו צריכים לגבש את עצמנו, הדעות, השאיפות, האישיות ורק אז לחבור אל האדם שמתאים לנו. אם נסחף אחרי מישהו לא מתאים רק בגלל רגש לא בנוי ולא "מבושל" - הסיכוי לכישלון או להשתנות בתוך מערכת היחסים גבוה יותר.
אז בואי נתחיל מלהתבשל. תתחילי לחשוב לעצמך מה חשוב לך, מה את רוצה להשיג במין פגישה כזו, איזה שאלות כדאי לשאול, איך את רוצה שפגישה כזו "תזרום", תתייעצי: אמא, חברות, רבנית, מדריכה מהעבר, שיעורים בנושאי זוגיות- תשמעי קצת מאחרים מה קורה בפגישות ואז תחליטי אם הגעת לשלב שזה מתאים לך ואת יודעת מה את רוצה מפגישה כזו. להגיע מבולבלת ללא שום כיוון יכול רק לפגוע בך וגם בבחור שאולי באמת ירצה אותך או ירצה להנשא לך ואת לא תביני בכלל מהיכן זה נוצר.
שני בני הזוג צריכים להגיע לפגישה עם מטרה : לבחון ייתכנות של זוגיות ונישואין ואם את עוד לא במקום של גיבוש כלשהו של ראיית עולם (למשל: בחור לומד או עובד? בית חרדי? דתי לאומי? את רוצה לעבוד? ללמוד? להיות בבית? את רוצה ללמוד משהו מסוים? קשר עם המשפחה?) שאח"כ מתעצבת ודאי יחד עם בן הזוג במהלך נישואים אבל גם כדי לקבל הצעות לפגישות צריך לדעת על איזה כיוון ללכת. האם לכל הצעה תסכימי? אולי את רוצה לברר קודם קצת- על הבחור, סוג הישיבה בה למד? האם הוא עובד ומתפרנס? איך המשפחה שלו? אלו כל מיני שאלות שייתכן שהן חשובות לך וייתכן שלא אבל שווה לתת עליהן את הדעת.
ואם את לא בשלה לחשוב עליהן ולחשוב על כיוונים לעתיד אולי את צריכה לחכות עוד קצת.
לגבי אחותך- אני מקווה ובטוחה שהיא רוצה להנשא ונפגשת. תוכלי לשוחח איתה ישירות על מה זה פגישה. לשמוע ממנה מה היא מחפשת, מדוע היא לא מצאה וללמוד ממנה. תוך כדי שיחות תוכלי לגשש בזהירות מה דעתה שאת תתחילי להפגש, לספר לה שהתחילו להציע לך, ולשמוע ממנה מה דעתה. דעתה היא הכי חשובה. יותר מההורים. ההורים רוצים באושרה ולא רוצים שתפגע ותרגיש "מסכנה" ליד אחותה הצעירה.
אם אחותך תפרגן לך ייתכן וזה לא יפריע להן.
אין סיבה שאחות תהיה אומללה כי אחותה אומללה. אם תבוא לך ההזדמנות ותמצאי את מי שאת רוצה ואמורה לחיות איתו הוא לא יסכים לחכות שאחותך תנשא ולא ניתן וזה לא הגיוני למנוע אושר מאחות אחת על חשבון האחות השניה.
אבל כל זה בתנאי כמובן שתמצאי מישהו ותיהי בשלה לכך.
אני חושבת שהדרך הנכונה היא לדבר על הדברים בפתיחות עם שאר בני המשפחה, לשתף בהתלבטויות שלך ובמחשבות שלך. בסוף, בגיל 45 כשתהיו שתיכן עם ילדים אי"ה אף אחד לא יזכור מי נישאה קודם, אבל חוזק מערכת היחסים והפרגון, האהבה הם מה שחשוב שישמרו ולא ליצור כעסים ולעשות דברים "מאחורי הגב".
אני חושבת שבסה,כ במשפחה כולם רוצים באושרם של כולם וצריך לעשות הכל במירב העדינות והרגישות. אם כואב לאחותך מאוד העניין שהיא לא נישאה לא צריך ללחוץ על זה ולדגעת בזה. צריך להיות קשובה, אוהבת, תומכת, דואגת - כמו בכל סיטואציה רגישה אחרת.
אף אחד לא מצפה מהשני לחכות לו כל החיים. אבל אם זה יעשה בגניבה ובסודי סודות- זה מה שעלול לפגוע.
התנהגי כמו שהיית רוצה שינהגו בך.
נראה לי שזה תמיד נכון.
שלומציון