להתגבר על ביישנות

הי נאוה,

כל הכבוד לך על השאלה. על כך שאת מודעת לעצמך, ומקדימה תרופה למכה.

שתדעי לך ,שזה ממש טוב שאת מגדירה את עצמך כביישנית. זה מראה שאת שייכת לעם ישראל. כמו שכתבו עלינו בגמרא "ישראל ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים" (מסכת יבמות דף עט עמוד א). ביישנות זו תכונה טובה. היא מעידה על עולם פנימי, על צניעות וענווה.

יחד עם זאת, אנחנו יודעים שכל דבר צריך במידה, ואם את מרגישה שהביישנות חוסמת אותך בחיים, אז זה בדיוק הזמן להתחיל לעבוד על זה.
מזה אומר לעבוד על זה? זה לא אומר שאת הולכת להפוך לאיזה קשקשנית שלא סוגרת את הפה לרגע, אלא זה אומר שעליך לדאוג לכך שהביישנות לא תהיה מה שעוצר אותך מלהשיג את מטרותיך.
אז בואי נחשוב איך אפשר להתגבר על הקושי שגורמת הביישנות, ולא זו בלבד, אלא גם לצמוח מתכונה זו.

אני בטח לא צריכה לספר לך שהחיים קשים. נולדנו לעולם חסר, כשבכל אחד מאיתנו קיימים לא מעט חסרונות. ולנו לא נשארה ברירה, ומתחילים לעבוד. לעבוד במובן קיומי יומיומי, ולעבוד גם על התכונות שלנו. הרבה הרבה. ההצלחה שמגיעה לבסוף מפצה על כל הקושי שהיה בהתחלה.
אני חושבת שזה ממש נותן טעם לחיים. לפרוץ את הגבולות של עצמנו.
אז יאללה, שנסי מותנים והציבי לעצמך מטרה. במקומות בהם מפריע לך שאת ביישנית את מתעלה על עצמך ויוצאת מרוצה.
כל שינוי כמובן כרוך בתהליך איטי ומתמשך, שדורש סבלנות רבה. העיקר שיש מטרה.
אנשים בודדים לא חושבים שהם ביישנים, וכל השאר חיים עם זה בצורה נפלאה. (או עובדים על זה, בתקווה). כי אמרנו, ביישנות זו סה"כ תכונה טובה.

כשאני נמצאת בסיטואציה בה אני מתביישת לפנות לאדם מסוים, נגיד, להתקשר למורה שלי ולהתייעץ איתה על מקום שירות לאומי לשנה הבאה, אז אני מנסה לדמיין מקרה הפוך. מה אני הייתי מרגישה לו איזה חניכה, או חברה צעירה הייתה מתקשרת להתייעץ איתי על עניינים פרטיים שלה.
ברור לי שהייתי שמחה על הטלפון הזה, שזה היה מחמיא לי שרוצים להתייעץ איתי, והייתי מקשיבה בעניין רב. פתאום זה כבר לא כל כך פאדיחה לעשות את זה, כי הסיטואציה ההפוכה נשמעת הגיונית לגמרי, ולכן אין סיבה שאני אתבייש.
את מבינה למה אני מתכוונת? ברוב הפעמים הבושה היא רק בראש שלנו, ללא כל סיבה הגיונית. לכן, אפשר לגייס את ההגיון הבריא שיוכיח לנו שבאמת אין סיבה להתבייש כלל.

לפעמים השכנוע הזה עובד חלקית, כי מה לעשות, קורה שהתחושות לא מרפות מאיתנו. אז מגיע שלב ה"על החיים ועל המוות".
אם אני יודעת שחשוב לי מאד להגיד משהו למשהו, אבל אני מתביישת, אני פשוט אכריח את עצמי לעשות את זה, ועדיף כמה שיותר מהר. זה כמו לקפוץ בנג´י בערך. פשוט עושים. אמרנו, כשנדרש, אז אפשר וצריך לפרוץ את הגבולות של עצמנו. וזה כדאי. לי זה עוזר להרגיש שלמה יותר עם עצמי.
הרציונל שעומד מאחורי זה זה העיקרון שאומר שאני שולטת באופי שלי, ולא הוא שולט בי. עצה טובה לחיים באופן כללי.

נציין נקודה נוספת שסה"כ קשורה לאותו עיקרון. קורה לך שמזמינים אותך לאיזה אירוע שאת לא כ"כ מכירה את כל האנשים שם, או שצריך להעביר איזה הרצאה לכל הכיתה. אז באופן ראשוני, ישר חושבים, מה פתאום, מה אעשה שם בכלל, אני מתביישת. אבל שוב, אם בשכל את חושבת שחשוב ללכת נגיד לאותו אירוע, אז הולכים, ומנסים כמה שיותר להתגבר על המבוכה. כדאי מאד לצבור חוויות, לפגוש אנשים. זה מחשל מבחינת הביישנות, וגורם לכיף גדול של עשיה וניסיון.

כל מה שאמרנו עד עכשיו היה הצד שנלחם בביישנות. אבל, יש כמובן גם צד שני.

הקב"ה נטע בך את התכונה הזאת. יש לה ערך וחשיבות. וצריך לדעת להתנהל בהתאם לה.
זה אומר למשל, שעליך לבחור תפקידים בשירות לאומי שבהם מותר להיות קצת ביישנית, ושידגישו מעלות שבך.
חשוב מאד להבין את זה, כי יש הרבה לחץ חברתי סביב הש"ל שגורם לבנות להתבלבל בין כל מגוון התפקידים.
תחשבי היטב האם התפקיד אותו את רוצה מתאים לאישיותך ותוכלי למצות בו את כישוריך.
אם תהיי נאמנה לעצמך, זה יבוא ליידי ביטוי גם בסיירת. האמת ניכרת. ולכן, זה בסדר גם לא להיפתח בפני כל אחד בחמש הדקות הראשונות של השיחה. מי אמר שחייבים ושזה טוב? כל אחת בהתאם לאופי שלה ולתכונותיה.
צריך להתגבר על הביישנות במקומות שהיא חוסמת, אבל עליך להיות נאמנה לאישיותך. אנשים רבים יעריכו את זה שאת שומרת על צנעתך.
הסובבים אותך יתייחסו אליך כמו שאת מתייחסת לעצמך. אם תקבלי את ביישנותך ותתני לה מקום נכון, אז היא בפירוש לא תחשב כחיסרון.

ב"ה אני בטוחה שיש בך מעלות רבות שמקרינות על הסביבה וגורמות לאנשים להעריך אותך. תכירי בתכונות האלו, תעריכי אותן בעצמך. יש כאלה בנות דמגוגיות שסוחפות אחריהן את כולם בעזרת כוח הדיבור שלהן, ויש כאלו שנוגעות באנשים בעזרת תכונות אחרות. כל אחת לפי התכונות שה´ העניק לה. כל הדרכים טובות, ואולי דרך המעשים טובה מכולן כמו שכתוב באבות "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות, א´, י"ז). אולי קל יותר להתרשם מדיבורים, אבל המעשים הם הדבר האמיתי. תהיי בטוחה שאנשים מרגישים את זה, ושגם לרכזות השירות לאומי יש מספיק ניסיון בבחירת בנות לפי מידותיהן הטובות ולא לפי דיבורי סרק.

דמייני את עצמך בסיירת, יושבת ביחד עם עוד הרבה בנות, מרגישה כשווה בין שוות, זוכה להכיר את אלו שאולי יעשו איתך שירות. נפגשת עם הרכזת לשיחה קצרה של התרשומות הכי כללית שאפשר. לא משהו שאמור להיות מלחיץ.
בסופו של דבר, הכי חשוב זה לזכור שהקב"ה הוא זה שמגלגל את העניינים, גם בקשר לסיירות וגם בקשר ליתר התחומים של חיינו, ולכן צריך לבטוח ולהאמין בו, ולהתייחס לכל הסיירות האלו כל חוויה בדרך לש"ל מוצלח.


שתהיה נאוה הרבה הרבה הצלחה.
מוזמנת לפנות,
מעיין
maayanett@gmail.com