שאלה
שלום כבוד הרב,
אני מדריכת בני עקיבא לא ביישוב שלי וכל הזמן אני נתקלת בבעיה קשה.
כשאנחנו (המדריכים הבאים מבחוץ) מגיעים לשבת אנחנו תמיד יושבים עם חברי'א ב', אנחנו מארחים להם חבר'ה והם לנו.
הבעיה היא שהחבר'ה האלו הם חבר'ה שלא במצב הכי טוב מבחינה דתית ומוסרית (שלא לגמרי באשמתם) והם מדברים לא מעט על ה"פלאפונים הגנובים שלהם" ושאר מכשירים גנובים שאו הם גנבו או חבריהם. הם מדברים על זה בין עם בגלוי ובין אם לא ואני כל הזמן לא יודעת איפה לשים את עצמי.
אני יודעת שמבחינתי, אסור לי לשתוק למצב זה, למענם ולמען הכלל, אבל אני לא יודעת מה לעשות עם זה.
להטיף להם מוסר או להתחיל לנזוף בהם לא באפשרותי. סך הכל הם בגיל שלי וגם חשוב לי להישאר איתם בקשרים טובים כדי שיהיה להם גם חברים שהם אינם "ארסים", ושיכירו גם אנשים מהסגנון של" בני עקיבא" בתור חברים ולא בתור מתנשאים שבאו להציל את העולם.
בקיצור, אם הרב יוכל לעזור לי, לייעץ לי מה לעשות ואיך להתנהג באותו עניין ובכל עניין הקשר שאני מנסה לפתח בצורה כמה שיותר טובה אם החבר'ה האלו, שהם באמת חבר'ה טובים הם פשוט לא באים מהסביבה והעבר הכי פשוט וזה מה שגורם להם להיות ככה.
בתודה מראש,
ג'קי
תשובה
שלום רב.
עליך לעשות הערכת מצב מהו הגבול שאותו הם יהיו מוכנים לשמוע ממך מבלי לעזוב את התנועה. ברור שאם הם יעזבו המצב לא יהיה טוב יותר. על כן אם ניתן לדבר על הענין בגלוי,לפתח שיחה שלא באופן ישיר אלא שאלה ערכית שדרכה יתגלגלו הדברים ליחס של רכוש הזולת וכדומה הדבר הוא רצוי אם גם דבר זה אינו מעשי יש להתחיל לדון על נושאים ערכיים אחרים שלא קשורים במישרים לנושא לדוגמא באיזה חברה הייתם רוצים לחיות ולמה? ובהמשך הזמן להגיע גם לנושאים קרובים יותר לבעיות שהועלו.
בברכה
התשובה ניתנה ע"י הרב אביגדור שילה