שאלה
שלום כבוד הרב!
יש לי כמה שאלות בנוגע לתאווה.
סיפרו לי על רב אחד שאכל רק לחם ורק בכמות שהוא צריך כדי לחיות. אמרו לי שאסור לי לאכול כמות יותר גדולה ממה שמספיקה לי ואם אני לא חייבת לאכול לא לאכול.
שאלתי- איפה הגבול? האם עלי להרעיב את עצמי, ולאכול רק שאני ממש הולכת למות? ואפילו אם הגבול הוא לא כל כך קיצוני- האם אני לא יכולה לאכול חוטיף או משהו קטן סתם ככה? באולפנא שלי מחלקים ארוחת 4- האם אסור לי לאכול ממנה? ותוספות, והכל... אפשר בלעדיהם, אבל אין איזו הקלה בעניין? הרי איך אפשר להינות מטובות העולם שהקב"ה הביא לנו אם נהפוך לכאלה מסכנים...
תודה רבה.
תשובה
ב"ה
שלומות!
חלילה וחס והמשיך ולהחזיק בדעות אותן הבאת בשאלתך. כל מה שתארת אלו מדרגות של יחידי סגולה. אנו, אין לנו לחיות מתוך נורמאליות, לברך לפני ולברך אחרי האוכל וללמוד להנות מן העולם הזה. בתלמוד הירושלמי נאמר: "עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראה עיניו ולא נהנה". ומכאן, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו, מיועד לנו ועלינו להנות ממנו תוך הקפדה על כל כללי ההלכה.
אנו לא מתמכרים לתאוות אבל איננו מדכאים אותם. אנו מעדנים אותם.
ביקר,
שי