שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב !!!
ישנם דברים שמאוד מפריעים לי מאוד לא רק בפן האישי אלא אפילו בפן הכללי שמאוד כואבים ואני מרגיש זאת בתוכי אני מתפלל על זה ומנסה כמה שיותר להפנים את המצב הקיים אך דבר אחד מפריע לי כאשר אני רוצה לבטא את עצמי בתפילות ובמיוחד בבכיה אני לא מצליח יהיה מה שיהיה יום כיפור הלוויה ותפילה למען העם ישראל ותפילה לעצמי כלום אני מרגיש אטום אני יכול להתפלל בכוונה אך עד כאן מרגיש אני כאשר אני יוריד קצת דמעות זה יותר ישפיע עליי ובמיוחד כלפי שמים וסתם זו הרגשה ומעלה אחרת כנראה אני די רחוק מזה אולי אני לא מפנים את הדברים בצורה הנכונה או האמיתית אם הרב יוכל לעזור ולהדריך?
תודה רבה !!!
תשובה
מה קורה איש?
חשבת פעם איך זה יכול להיות שכל השחקנים בסדרות ובסרטים יודעים להוריד דמעות בדיוק בקטע הנכון?
כאילו מה, יש להם איזה כפתור סודי שהם לוחצים עליו ואברה כדברה בום! יש להם דמעות?
אולי זה קורה בעולם של 'הארי פוטר' לא בכל אופן בזה שאנחנו מכירים.
אז איך בכל זאת הם מצליחים לבכות בדיוק בעיתוי הנכון?
האמת שלא הייתי אף פעם שחקן (חוץ מאשר התקופה של הישיבה התיכונית שרציתי מידי פעם להבריז מכמה שיעורים אבל לא נראה לי שזה נחשב) אבל שמעתי שיש להם שיטות משחק מיוחדות או לחלופין חומרים מיוחדים כאלו שגורמים להם לדמעות שזה רק מראה לך, שבאמת אי אפשר לבכות לפי הזמנה.
מקובל בשם האר"י הקדוש שמי שמוציא דמעות בראש השנה ויום כיפור סימן שהנשמה שלו מתוקנת וכל פעם המשפט הזה כל כך הלחיץ אותי:
אתה עומד ואתה פשוט מת לבכות! כי מה ז'אומרת? אתם רוצים להגיד לי שהנשמה לי לא מספיק טובה? לא מתוקנת?
וכמה שאתה יותר רוצה לבכות ככה אתה מרגיש יותר מבואס כי אין כלום!
על מה לא חשבתי אז?
על השואה, ועל אנשים שאני מכיר שנפטרו, ועל כל העצב שיש בעולם אבל הדמעות הארורות האלו, פשוט כלום!
בסוף מרוב הביאוס שחטפתי על זה שאני לא מצליח לבכות הצלחתי בחסדי ה' יתברך להוריד כמה דמעות.
אז מזה אומר?
שלא באמת רציתי לבכות? שלא היה איכפת לי?
ממש לא!
אין דבר יותר זורם מאשר בכי.
אתה לא אמור לחשוב עליו כל כך הרבה, להזמין תור מראש, ברגע שזה מגיע זה פשוט מגיע.
יש טיפוסים שמטבעם הם יותר רגשנים, הבכי הולך להם יותר בקלות כמו שמובא שיש להזהר זהירות יתירה בנשים שדמעתם מצויה ומטבע הדברים, לבנים בדרך כלל זה לוקח יותר זמן והם צריכים אירועים קצת יותר 'גדולים' בשביל להתחיל ולבכות.
זה ממש לא אומר שאתה לא רוצה או שאתה לא מחובר או שזה רחוק ממך אלא שפשוט נכנסת ל'לופ' כזה, מעגל סגור שמרוב שאתה חושב על זה, זה לא בא לך.
מה שכן, יש דברים שהופכים את הלב שלנו ליותר קשה, אטום, אחד מהמפורסמים שבהם הוא מאכלות אסורות.
אני ממש לא רומז שאתה לא אוכל כשר, אבל באופן סגולי אנחנו יודעים שמאכלות אסורות מטמטמות את הלב וגורמות לו להיות יותר קשה.
בכלל חשוב שתדע שלהגיע ללב נשבר, לבכי תוך כדי תפילה זה מקום שדורש המון עבודה פנימית, לא לפגום, לא לטמא את הנשמה, לטמטם וזה לוקח זמן ודורש סבלנות.
יכול גם בהחלט להיות שאתה צריך לחשוב איך אתה מפורר את כל המחשבות שאתה רוצה שיגיעו ללב שלך לפרורים יותר קטנים שהוא גם יוכל לעכל אותם ואז ממילא הוא גם ישתתף יותר בעבודת ה' שלך ותוכל להרגיש שיותר קל לך להוריד דמעות.
אז לסיכום:
אל תאשים את עצמך!
תפסיק לחשוב על מתי תצליח כבר להוריד דמעות כי ככה זה רק יקשה עליך יותר.
תתבונן ותראה איך אתה מצליח בלי קשר לדמעות להגיע למקום של הזדהות יותר עמוק ומובן של הלב שלך
ותכוון טוב טוב בתפילה בכל הקטעים שמדברים על הלב.
בתפילה של שבת: "וטהר לבנו לעבדך באמת"
באהבה רבה לפני שמע ישראל: "וייחד לבבנו לאהבה וליראה"
ואם אתה ממש בעניין, אז גם התפילה של ר' אלימלך מליז'ענסק תוכל מאוד לעזור לך.
תזכור שאתה בסדר גמור!
גיט שאבעס
אבינועם
avinoam811@gmail.com