להוכיח את אלוקים

שלום וטוב.
אמונתנו בה´ נובעת מתחושה של התנסות פנימית וודאות פנימית. למעשה, כל אמונה ותפישה בעולם נשענת על יסוד דומה. מבחינה פילוסופית אי אפשר להוכיח שהעולם קיים, ואינו אלא אשליה בתודעתי. יש הטוענים גם שאי אפשר להוכיח שאני עצמי קיים. גם החוקים הבסיסיים של הלוגיקה - A=A וכו´ - נשענים על ודאות פנימית, שהרי הם החוקים הבסיסיים ביותר, ואי אפשר להוכיחם. בכל זאת אנו בטוחים בכל אלו, מתוך תחושה של ודאות פנימית. באותו אופן, איננו מסוגלים לדמות עולם נטול אלוקים. דומני שרבים מאתנו חווים את הודאות הזו באופן רב העוצמה ביותר לגבי חיי ההלכה: אנו יודעים בודאות פנימית שאלו החיים הנכונים ביותר לחיותם. ומכאן נגזר שהאמונות העומדות בבסיס החיים הללו נכונות ואמיתיות.
ואם יבוא אדם ויטען שלו יש ודאות פנימית אחרת, איננו יכולים להתמודד עם הטענה הזו, לא לאשר ולא להכחיש אותה. ולכן נניח אותו באשר ילך, ונתרכז בתודעתנו שלנו.