להדריך!?

שלום,
אחלק את תשובתי לשתיים. התרומה שלך לחניכות שלך והתרומה של ההדרכה לעצמך.
אתחיל בתרומה שלך לחניכות. מכיוון שאת לא ממש פירטת אינני יודע האם את לא רואה במה את תורמת להם, או שאת חושבת שאת כן ובכל זאת חושבת שזה לא שווה את זה. אם את חושבת שזה לא שווה את זה, אין לי מה לחדש לך בנקודה הזאת. אבל אם את פשוט לא ממש רואה איך ובמה את תורמת להם, אני אנסה לעזור לך. התחושה הזאת, שהחניכים לא מתקדמים, ואני בכלל לא תורם להם היא מוכרת. אל תדאגי, את לא לבד. זו תחושה שהייתה להרבה לפניך, אני כמעט בטוח שלעוד אנשים בצוות ההדרכה שלכם ישנה את אותה התחושה, ויהיו אנשים אחריך עם אותה התחושה. לרוב, התחושה איננה אמיתית. היא יכולה לנבוע מכמה סיבות:
1. לפעמים צריך להסתכל על דברים מבחוץ כדי להבין אותם באמת. במיוחד בתהליכים. שינויים שנעשים בשבט ובחניכים שבו, הם תהליכים ארוכים שנעשים לאורך זמן. וכאשר אתה מלווה את החניכים בתהליך לא תמיד אתה יכול לשים לב לשינוי. לדוגמא, אם יש לך חברה שמנה שתעשה דיאטה ובמשך שנה תוריד 25 ק"ג. לא בטוח שאת תשימי לב ממש לשינוי המאוד מאוד קיצוני, כי את תהיי איתה כל הזמן, ואת תראי את השינוי בהדרגתיות. אבל מי שלא יראה את אותה הבחורה במשך שנה, מיד ישים לב לשינוי הקיצוני.
2. לפעמים השינויים הם מעבר בטווח הארוך ולא רק בטווח הקצר, ולא תמיד תלויים רק בנו כרגע. אני יכול לומר לך על החניכים שלי, שהייתה לי תחושה דומה. הם היו ממש חמודים, ואנשים טובים, אבל מבחינה דתית הם לא היו משהו. וניסיתי לשנות את זה, ולא עלה בידי. במשך שנתיים לאחר שעזבתי הם רק התדרדרו, וזה די תסכל אותי. כי הרגשתי, שבגלל שאני לא הצלחתי לשנות אותם הם עכשיו כל-כך מדרדרים. שלוש שנים לאחר שעזבתי את ההדרכה, הם הגיעו לשמינית, התבגרו קצת. ופתאום התחוללה ממש מהפכה דתית בשבט, חלק נהיו ממש דוסים וחלק פחות. אבל כולם פתאום התקרבו יותר לדת, וממש שינו מגמה וגישה. מזריקה מוחלטת והתרחקות, התחילו כולם להראות אכפתיות והתקרבות. וב"ה כולם חוץ מאחד הלכו למסגרות לימוד תורניות לפני הצבא. אני ממש לא זוקף את זה לזכותי, אבל אני יכול לפחות לנחם את עצמי, שאולי לא סתם בזבזתי את הזמן. אלא שפשוט הם היו צריכים קצת להתבגר בשביל לעשות את השינוי. זאת לאו דווקא הסיטואציה אצלך, אבל רק רציתי להביא דוגמא לכך שלא תמיד רואים את התוצאות, ובטח לא מיד.
3. אני אגיד לך משהו שאמרתי גם לחניכים שלי כשהכנסתי אותם להדרכה. גם אם את לא מצליחה לשנות אצל החניכים דברים בפועל. עצם זה שאת מביאה אותם למסגרת שכזו, מסגרת שעוסקת בערכים, דנה בהם ושואפת עליהם, הדבר משפיע המון וזה תורם להם הרבה. אין לך כל-כך אפשרות למדוד את זה, כי את לא יכולה לדעת מה היה אם הם לא היו מגיעים. אבל, במיוחד היום, שלרוב האלטרנטיבה של הנוער היא לשבת בבית מול הטלביזיה או המחשב. או אפילו סתם להסתובב עם החבר´ה. אני בטוח שהימצאות במסגרת שכל הזמן עוסקת, לומדת ומיישמת ערכים, ולא משנה אלו ערכים אלה, היא מאוד חשובה, ומשפיעה לטובה. במיוחד לאור האלטרנטיבה. ולכן את תורמת הרבה, גם אם את לא ממש מצליחה להשפיע.
4. היכולת שלך לשנות תלויה הרבה באמונה שלך. אם תאמיני שאת יכולה, את תשני. אני רק יכול לספר לך שזה אפשרי. אבא שלי היה מדריך ופעיל בבני-עקיבא באוסטרליה בצעירותו. וכיום הוא יכול להצביע לי על לפחות 20 משפחות של חניכים שלו מאוסטרליה (שעשו עליה כשהיו צעירים) התחתנו והקימו משפחות כאן בארץ. שאם הם לא היו בבני-עקיבא בצעירותם, ספק אם הם בכלל היו מזהים את עצמם כיהודים כיום. ולא באתי כדי להשתחצן בפניך, אלא להראות לך שזה אפשרי. ואבא שלי הוא לא מהאגדות האלה על אנשי חינוך כריזמטיים ומטורפים. הוא אדם רגיל, עובד היום בעסקים, ואם היית מכירה אותו לא היית מנחשת בחיים את זה. “לא בשמיים היא".
רק לסיכום הנקודה הזו, אם נראה לך שאת לא מצליחה להשפיע
לגבי התרומה של ההדרכה לך, ישנם שני נקודות אותם אני רוצה לעלות:
1. כאשר את רוצה להעביר לחניכים איזה נושא מסוים, ולהעביר להם איזה שהוא מערך. זה מחייב אותך ללמוד וללבן את הנושא מבחינתך. זה כשלעצמו הינו תרומה גדולה בשבילך. ההדרכה מחייבת אותך לעסוק ללמוד וללבן נושאים חשובים ויסודיים. וזה השקעה גדולה גם בעצמך.
2. עצם הנתינה לאחרים, וההשפעה עליהם, תורמת גם הרבה לעצמך. אני יכול להגיד לך את זה גם מתחושתי האישית, וגם להסביר לך את זה. זה נותן לך מקום לבטא את עצמך את היכולות שלך והעצמיות שלך.וכמו-כן זה נותן סיפוק רב.
אם כל זה, יכול להיות שאת לא טועה, ובאמת את מרגישה לא תורמת כלום לחניכים. ואולי כדאי שעכשיו תתרכזי יותר בעצמך, כדי שבעתיד תהיי יותר טובה ויעילה, ותוכלי לתרום יותר לסביבה שלך. לכן אינני רוצה להחליט בשבילך. רק ניסית מעט להאיר לך מספר נקודות.
עלי והצליחי בכל אשר תבחרי לעשות,
אריאל, ariel_hm@minols.com .
צוות משיבים, ישיבת "הר-עציון".