להגי אני אשם וזה לא נכון

שלום רב:
מסופר בסנהדרין יא עמוד א :
"מעשה ברבן גמליאל שאמר: השכימו לי שבעה לעלייה, השכים ומצא 8 , אמר מי שעלה שלא ברשות שיירד.
עמד שמואל הקטן וירד ואמר אני הוא! שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה עליתי, ואומרת הגמ' שלא שמואל הקטן היה אלא אדם אחר, וכדי שלא יתבייש עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא.
בנוסף לכך מוסיפה הגמ' סיפור על רבי שהיה איסטניס ואמר מי שאכל שום שייצא עמד רבי חייא ויצא, אמר לו שמעון בנו של רבי לרבי חייא : אתה הוא שציערת לאבא לא תהא כזו בישראל, אלא שלא ילבין פניו של אוכל השום.
מכאן לומדים שמותר (וגם מידת חסידות) לשנות את הדיבור ע"מ שהשני לא ייפגע .

בברכה צבי קוסטינר