להאמין בעצמך ובעם ישראל

שלום לך.
שאלת הרבה שאלות, שכל אחת היא בהחלט שאלה שאלתית בפני עצמה,
אז נשתדל לעשות קצת סדר בדברים ולענות על כל אחת מהשאלות.
רק לפני שניגע בכל אחת משאלות מיליון הדולר שהעלית, אני באמת לא רוצה להרגיז, וגם ממש לא להתחמק,
אבל התשובות שניתן פה הם התחלה, כי על נושאים כאלו נכתבו ערמות ספרים,
מה שקצת קשה לעשות בתשובה באינטרנט.
אז תהדקי חגורות כי ממריאים:

איך אפשר להאמין בעצמך?
אם הזכרת מודה אני, אז בואי ננסה לחשוב רגע ביחד מה בעצם אנחנו אומרים בזה?
(מה שלא תמיד הולך מידי בוקר כשאומרים על אוטומט את המילים האלו בתוספת עפיצות יתר).
´מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך´.
אנחנו אומרים לקב"ה תודה על הבוקר על זה שהנשמה שלנו חזרה למקום, וקמנו לעוד יום.
אוקיי אומרים תודה לה´, אבל מה הקשר ל´רבה אמונתך´?
אומנם אנחנו דוסים, אבל על איזו אמונה מדובר פה על הבוקר?!?
אם תקראי שוב פעם את המשפט הזה תגלי בעצם שמדובר על האמונה של הקב"ה בנו.
בעצם הבסיס של ´איך להאמין בעצמך´, מתחיל ב´למה להאמין בעצמך´.
כשהתשובה ל´למה´ היא שאם הקב"ה, שהוא גם זה שמנהל פה את העסק עלי אדמות,
מאמין בנו ונותן לנו עוד יום של חיים, אז שאנחנו לא נאמין בעצמנו?
חברה אחת שלי חכמה (כזאת שמדברים איתה תמיד שצריך עצה או סתם מילה טובה), הרבה פעמים אומרת לנו: 99% מהבנאדם זה הראש.
לא רוצה להסתבך עם אקו"ם, אבל אני חושבת שגם כשמדברים על ´להאמין בעצמך´ המשפט הזה נכון, ואפילו נכון מאד.
להאמין בעצמך, זה אחד מהדברים היותר פנימיים, ולכן חלק גדול מזה זה העבודה שלנו בראש.
ואת העבודה הזאת בהחלט אפשר להתחיל עם ה´רבה אמונתך´ של המודה אני,
להתחיל את היום עם ההבנה הגאונית הזאת שאם הקב"ה העניק לך עוד חיים סימן שיש לך עוד מה לעשות פה, שאת משמעותית בעולם הזה.
בכלל, גם בהמשך היום לדאוג להזכיר את זה לעצמך מידי פעם, למרות שאת מה-זה עסוקה, ויש לך אלף ואחת דברים על הראש:
הקומונרית והישב"צ, המסיבת חנוכה של הכיתה, המבחן במתמטיקה, המפגש אצל סבא וסבתא, ההתנדבות בבית אבות, הסמינריון של חב"ב, ומה שזה עוד לא יהיה.
חוץ מהדיבור הפנימי הזה, תשתדלי גם להרכיב עדשות של עין טובה כלפי עצמך, ותאספי מכל יום את הנקודות שאת חזקה בהם.
זה אולי נשמע רחפני, פסיכולוגיה בגרוש, אבל כשמיישמים את זה מדהים לגלות עד כמה זה עובד.

איך אפשר לדעת שה´ אוהב אותנו באמת?
האהבה של הקב"ה אותנו, היא כמו שאבא אוהב את הבן שלו.
אהבה שלא תלויה בשום דבר, בלי תנאים, בלי כוכביות ואותיות קטנות, וללא גבולות.
ואיך אנחנו יודעים שהקב"ה אוהב אותנו באמת?
נראה לי שעצם זה שאנחנו עם הנצח, ולמרות כל האויבים שקמו לנו במהלך ההיסטוריה אנחנו עוד על המפה, בניגוד לכל מיני עמים אחרים, זה בהחלט מאותה האהבה ושמירה מיוחדת.
גם את התורה שהיא מתנה יקרה, לא מבזבזים על סתם עם, אלא על אחד כזה שהוא יקר ואוהבים באמת.
ובכלל, יש עוד כל כך הרבה ניסים שקורים לנו, שאפשר לראות בהם מָאַמֶעֶש השגחה פרטית (אם רק נפתח את העיניים),
וכן, גם זה שהנשמה שלנו חוזרת מידי בוקר לגוף שלנו זה אחד מהם.

לגבי השאלה האם ה´ אוהב את הגויים,
´חביב אדם שנברא בצלם´, והמשפט הזה מתייחס גם לגויים ולא רק ליהודים.
הקב"ה אוהב גם את עם ישראל וגם את הגויים אם כי מדובר באהבה שונה.
מעצם היותנו העם הנבחר, עם ה´, האהבה שהקב"ה אוהב אותנו היא ייחודית, אבל זה ממש לא אומר שהקב"ה לא אוהב את הגויים.
בסופו של דבר, בעצם מההתחלה, הם גם יצירי כפיו.
(הסיפור משתנה כאשר הגוי רשע ופוגע בעם ישראל, אז הקב"ה גם שונא אותו).

האם גם לגויים יש מה לעשות בעולם, ומה בעצם ההבדל בינינו לבינם?!
לגויים בהחלט יש תפקיד בעולם, הם לא כאן כי במקרה שיעמם לקב"ה והוא החליט על לברוא אותם כסוג של בידור עצמי.
התפקיד של הגויים בראש ובראשונה נובע מהתפקיד שלנו בעולם.
בתור יהודים אנחנו השלוחים של הקב"ה והתפקיד שלנו הוא להפיץ את אור ה´ בעולם, שהעולם יגיע לידי:
´וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו - ה´ אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה´.
אז הגויים לא מיותרים בגלל שבעתיד הם גם יכירו בקב"ה כמלך.
אבל התפקיד של הגויים הוא לא רק בעתיד אלא גם כיום, לשכלל ולפתח את העולם ככה שהקדושה של עם ישראל תוכל לבוא לידי ביטוי באופן שלם יותר.
ואת יכולה לקחת את מה שאנחנו עושים פה בתור דוגמה בשידור חי,
לולא האינטרנט שהומצא על ידי גוי לא היינו עכשיו כאן מתעסקים בשאלות מהותיות אלו.
כמו שמים צריכים בקבוק/כוס/ whateverכדי שנוכל להחזיק אותם, ככה גם הקודש זקוק לכלים.
ואם נסכם, אז ההבדל בינינו לבין אומות העולם הוא שורשי,
וזה מתבטא גם מבחינת הקשר עם ה´ וגם בתפקידים בעולם הזה.

מקווה שעזרתי קצת, בכל אופן אם בא לך להמשיך לשאול בכיף שלך, תרגישי חופשי לכתוב לי.
חנוכה שמח.
רינת
rintz3@gmail.com