לדון את הרוצחים אותנו לכף זכות?

שלום לך.
אם נסכם את שאלתך, את שואלת כיצד אנו דנים לכף חובה את אויבי ישראל על אף שלא עמדו בניסיונות שהם עומדים בהם, שחונכו בדרך שונה מדרך חינוכנו ושעל פיה מאבקם צודק וכו'.
התשובה היא פשוטה.
קודם כל צריך לחלק את השאלה לשתיים. ישנו מי שמאמין בדבר שהוא עושה, אך אנו מאמינים שזו טעות, וישנו מי שלא מאמין במה שהוא עושה, אבל הוא מאולץ לכך. הערבי שנלחם על 'שחרור ארצו' גדל בדרך שאומרת שכך נכון וראוי לנהוג, ואילו הגרמני שעונה בכדי לאלצו להרוג יהודים אינו חושב שזהו הדבר הנכון לעשותו.
כיצד ההבדל הזה משפיע על היחס אליהם?
למרות שזה נשמע הפוך, המושג 'לימוד זכות' כפי שהוא שייך יותר לערבי ופחות לגרמני. הגרמני יודע שהוא עושה משהו רע. תוכן לימוד הזכות הוא שמדובר בדבר שאני לא פרשתי נכון, שבעצם אינני מכיר את כל הסיפור ואם הייתי רואה אותו הייתי מבין שהאדם עשה דבר נכון וכו' וכו'. ברגע שכולנו מגדירים, כולל האדם עצמו, שהמעשה איננו נכון ואסור, אין מושג של לימוד זכות. אולי ישנו מקום לדיון על הבנה, השתתפות בצער, נסיבות מקלות כאלה ואחרות, אבל אין מושג של לימוד זכות.
ומה לגבי אותו הערבי?
שוב, לימוד זכות הוא כאשר אינני מכיר את כל המציאות. אמנם אותו הערבי חושב שהוא צודק, שהוא נלחם מלחמת קודש, אבל אני יודע שהוא טועה. אין דבר שנעלם מעיני. אני רואה את הכל, כולל חילוקי הדעות שבינינו, ומכיוון שאני מאמין ויודע שאני צודק, המוכרח הוא שאויבי טועה. אם הוא טועה, הזכות היא רק לגבי העניין שהוא חונך לכך, שהוא לא היה מסוגל לנהוג הפוך מן הלחץ החברתי וכו'.
אבל אולי בעצם התכוונת לשאול לא לגבי לימוד זכות במובנו ה'יבש', אלא באמת, למה אנחנו אומרים שהם רעים. אמנם הם עושים מעשים רעים, ואין לנו לימוד זכות עליהם, שהמעשה הוא בסדר או משהו כזה, אבל למה אנחנו מאשימים אותם?
לשאלה הזו התשובה היא קצת יותר מסובכת. לגבי הגרמני התשובה היא קלה יותר. אנחנו מאשימים אותו כי הוא באמת לא בסדר. גם הוא עושה את זה. ישנו איזה מוסר בסיסי שאומר שאסור לפגוע באחר בשביל לעזור לעצמך. באיזו זכות אתה קובע שחייך חשובים יותר? באיזו זכות אתה מחליט שמותר לך להרוג אחרים בשביל להציל את עצמך? מי הרשה לך לקבל החלטה גדולה כזו כאשר אין לך שום מדד לערך חייך לעומת ערך חיי אחרים? אין כל ספק שהנכון במצב הזה הוא למסור את הנפש. נכון, זהו ניסיון, אבל מי שנכשל בו נכשל בו, ויש לנו זכות לומר עליו שהוא היה אדם רע, כי אנחנו מכירים רבים אחרים שכן עמדו בנסיונות שכאלה. אינני חושב שהכעס הגדול והמוצדק כלפי הרוצחים הגרמנים הוא לגבי אנשים שכאלה, שעונו וכו', ואכן הכעס כלפי אותם גרמנים שעונו הוא פחות חמור, אבל בכל זאת אין כל ספק שהם לא בסדר ושזה מותר וגם רצוי לכעוס על מי שלא עמד בניסיון זה, גדול ככל שיהיה, כי גם הנזק הוא גדול מאוד. מילא, אם מדובר היה על נשיקה לצלב אז אולי. . . וגם זה לא. . ., אבל להרוג? באיזו זכות?
ולגבי הערבי האמירה שלנו היא מאוד פשוטה. ישנו מוסר בסיסי במלחמה שלא פוגעים בחפים מפשע. גם עם ישראל, כאשר נלחם על ארצו, הקפיד שלא לפגוע בחפים מפשע אלא רק באשמים. ראי איך אומות העולם כועסות כאשר אנחנו פוגעים בטעות באזרחים שמגוננים בגופם על אויבינו, מה שהופך אותם לשותפים עקיפים? שוב, זהו מוסר בסיסי שנדרש מכולם, והערבים עצמם זועקים אותו כלפינו.
ולגבי עצם המאבק, מי אמר שהוא לא מוצדק, הרי הערבי באמת מאמין שזו ארצו? זו כבר שאלה אחרת. . .
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il