שאלה
שלום הרב.
התורה דורשת מכל אדם להישמר מהנקימה והנטירה.
אומנם,התורה התירה לגואל אדם לנקום את נקמתו על הרוצח בשוגג. כיצד זה מסתדר עם האיסור שהתורה מלמדת אותנו לא לנקום?
ולא זאת בלבד, התורה בפסוק "לא תקום ולא תיטור" מדברת על שנאה שבין אדם לחברו שהיא אסרה,אך דיני רציחה בין אדם לחברו היא לא אסרה?
אולי התורה מנסה להדגיש את החומרה של השנאה בין אדם לחברו לבין סתם רציחה?
(בית המקדש הראשון נחרב מגילוי עריות,ע"ז ושפיכות דמים.אחרי 70 שנה נתכפר ונבנה הבית השני) (לעומת זאת הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם ועד היום לא הצלחנו לתקן זאת).
אשמח לקבל תשובה.
תורה רבה.
תשובה
שלום
התורה אוסרת נקימה רק אם אין לה סיבה חזקה ומוצדקת.
נקימה באוייבי ד' למשל היא ערך חשוב, כאמור בתהילים כמה פעמים, וכמשתמע מכך שאנו מצווים ללכת בדרכי ד', אשר הוא קנא ונוקם בשעת הצורך.
התורה שאסרה נקימה ונטירה בדיני ממונות, התירה נקימה בדיני נפשות במקרים מסויימים, בכפוף לכללים שקבעה ובכפוף להחלטת בתי הדין שבכל דור.
בדורנו ברור שאין מקום לעניין גואל הדם, היום כל מערכת הענישה שונה, המניע שונה, האישיות שונה, אין סמכות חוקית לכך וכו'.
בית הדין הגדול יצטרך לשב על מדוכה זו כשהדברים יהיו רלוונטים.
כל טוב