לא נשכח ולא נסלח- למי?

שלום לך.
אני מקווה שהבנתי נכון את השאלה. לפני שאעשה על מה שהבנתי אנסח את מה שהבנתי, כדי להקל על כולנו. אני מבין שהשאלה היא כזו: הרי כל מה שקורה בעולם הוא גזרת ה´, ואם כך לא לסלוח לעושי רעה זה בעצם לא לסלוח ל-ה´, דבר שכמובן לא יעלה על הדעת, ואם כך, מה המקום לאמירה הזו?
התשובה היא פשוטה והיא נעוצה בהנחת היסוד המוטעית. כתוב בתורה, בנביאים ובכתובים שישנו רע בעולם, ואנחנו נלחמים נגדו. למה אנחנו נלחמים? הרי זה רצון ה´?
ובכלל, כאשר מגיעים לעולם האמת ושופטים אותנו לכאורה יש לנו טענה ´מנצחת´ על כל החטאים – זהו רצון ה´, שהרי אם הוא לא היה רוצה לא היינו חוטאים, בכלל לא היה לנו יצר ולא בחירה, אז למה מענישים אותנו על שעשינו את רצונו?
כמובן. הדברים האלה לא נכונים, וזה, כפי שאמרתי, בגלל הנחת היסוד המוטעית. נכון, כל דבר שקורה בעולם הוא ברצון ה´, אבל גם כאשר קורה רע ברצון ה´ אנחנו צריכים לשנוא אותו ולהתנגד לו. משל למה הדבר דומה? למלך שכעס על נתיניו, רצה ללמדם מה קורה כאשר הם מזניחים את חובותיהם, וגרם לדבר נורא – מלחמה, כדי שהאנשים יתרגלו לאחריות לאומית, יבינו את חשיבות המדינה לגביהם וכו´. האם אין הם צריכים לשנוא את המלחמה, לראות אותה כדבר רע? אולי יוצא ממנה דבר טוב, אבל היא רעה.
זרקתי את הדוגמא הראשונה שעלתה לי לראש והיא כמובן לא דומה ממש, כי כאן לא חטאנו או משהו כזה (לפחות לא באופן ישיר אנשי גוש קטיף) כך שלא מגיע להם גירוש, יש לציבור הכיפות הסרוגות הרבה מודעות לחשיבות המדינה וכו´, אבל העיקרון ברור – מה שרע רע, גם אם הוא בא מאת ה´ ויוצא ממנו טוב, והתפקיד שלנו, בעולם העשייה, לראות את הנעשה, לשנוא את הרע שנעשה ולאהוב את הטוב.
אם מישהו עשה רע וודאי שיצא מזה טוב בחשבון אלוקי, אבל הוא עדיין יענש על זה. נזכרתי עכשיו באותו מדרש שאומר שלעתיד יבואו כל אומות העולם ויאמרו שכל מה שהם עשו, כל מה שהם פיתחו בעולם, עשו אותו מקום טוב יותר, היה בשביל שלישראל יהיה טוב, והקב"ה לא יתחשב בזה. הכוונה שם איננה שהוא לא מתחשב בזה כי זה לא נכון – זה נכון, שהרי כך היה רצון ה´, אבל זו לא האמת, כי הם התכוונו לטובתם ולרעת ישראל, ולכן, למרות שהקב"ה ראה שיצא מזה טוב, עדיין הם התכוונו לרעה ולכן הם נענשים על זה.
כל החלק הזה של התשובה הסביר, במילים פשוטות, שאפילו שיצא מזה טוב, כוונות העושה לרעה היא חמורה והוא ייענש עליה. אלו דברים שבדור שלנו, דור שחונך לאהבת ה´, אהבת הרע וכו´, קשה לקבל. התרגלנו לחשוב שכולם טובים, לכולם יש סגולת ישראל וכו´, אבל צריך לזכור שדברים אלה הם בפנים האדם ואכן את הפנים אנחנו אוהבים, אבל מה נעשה – אי אפשר לאכול פנימיות, אי אפשר לנשום פנימיות וגם אי אפשר לחיות רק עם פנימיות – אנחנו חיים עם האדם, כולל (ואולי בדרך כלל בעיקר) בחלק החיצוני שלו, וזה לא נכון למעט בחלק הזה. התורה נותנת המון מקום לגוף ומדריכה אותנו שהוא שותף לכל דבר, לכאב (לא להתרחץ, למעט באכילה וכו´) וגם לשמחה (עונג שבת, אכילה, שינה וכו´). אי אפשר להתעלם מהחלק הזה לא ביחס לעצמנו וגם, וזה לא פחות חשוב, ביחס לאחרים. בזמן שאנחנו אוהבים את הפנים, הם עושים והורסים את החוץ, ואסור לנו לשכוח לשנוא את זה. הקב"ה שונא את זה, הקב"ה רואה בזה חטא, וכיצד יכולים אנחנו לסלוח על חילול ה´ נורא שכזה? גם הוא, בשמים (ואולי גם בארץ) יתבע את כל העוסקים במלאכת חורבן זו, אז כיצד יכולים אנחנו, בעולם העשייה האחראי בעיקר על העשייה, להתעלם מהחלק החשוב הזה?
´אוהבי ה´ שנאו רע´ – דווקא אהבה אמיתית לקב"ה מובילה לשנאת הרע, ליכולת לשנוא למרות האהבה, להבחין בין רע לטוב, וכן אנחנו מוצאים בספר הנפלא ´מסילת ישרים´ שקנאתו של פנחס, מעשה הרג שכלל גם איש ישראלי חשוב, היה מתוך אהבת ה´, חוסר יכולת לסבול את חילול ה´ והבנה שאמנם, יש סגולת ישראל, ישנו צד פנימי, אבל וודאי שאי אפשר להתעלם מהמעשים ויש לשנוא את הרע בעולם הזה.
בשורות טובות,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il