לא נעים לשאול, אבל... מה רע בהתנתקות?

לשואלת שלום.
תודה רבה על השאלה החשובה! אני משער שיש עוד כאלה שהיא מקננת במוחם, וכל הכבוד שאת מבטאת אותה בצורה הכי ברורה. אני מצטער שהתשובה מגיעה רק עכשיו, עקב הנסיבות הכואבות.
את רואה את תוצאות הגירוש והחורבן, אז גם אם כל מה שכתבת היה נכון – אני בטוח שאת מסכימה שהצורה שבה הדברים נעשו היא מזעזעת בחוסר אנושיותה. אנשים כל כך מסורים לעמם, לארצם ולמדינתם נזרקים לרחוב (ברגישות...) בלי למצוא להם אפילו מקום דיור נורמלי. רק היום שמעתי על קבוצה שהגיעה לבית הארחה ורק אז התברר שמנהלת הגירוש בכלל לא סידרה להם מקום, ועכשיו הם נמצאות אצל משפחות במקום. לצערנו התקשורת לא עוסקת בזה, כדרכה בקודש. ואפשר להאריך בלי סוף על העוולות המוסריות הגדולות הכרוכות בתכנית, על אובדן מקום העבודה של האנשים, על העובדה שהמגורשים לא מקבלים אפילו פיצויים על ההפסדים הישירים והנלווים, מחיים בתוך קהילה תומכת מציעים להם לגור בתוך קיבוץ של השומר הצעיר, וכך סיפורים בלי סוף (במאמר מוסגר אומר שדבר אחד מנחם אותי – אני בטוח שה' רואה את כל מה שקורה כאן, וכל אחד יקבל את גמולו. הצדיקים מגוש קטיף יקבלו את גמולם הטוב, ומי שאחראי על תוכנית הגירוש והתנהג בצורה כל כך אטומה, מנוכרת ואכזרית – יקבל גם הוא את גמולו. אלא אם הוא ישוב בתשובה, ושערי תשובה לא ננעלו).

נחזור לעניינו. כאמור, ביצוע התוכנית היה מלא בעוולות מוסריות חמורות. אולם, אין ספק שגם אם הכל היה נעשה בצורה מוסרית, גם אם יוזמי התוכנית ומוביליה היו מגלים באמת רגישות והבנה כלפי המגורשים ולא אטימות וניכור, גם אז היא היתה תוכנית גרועה ומקולקלת. מכמה וכמה סיבות.
בפרשת השבוע הקרובה אנחנו קוראים:
"[כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני, איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם, זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים]. המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלוקיך כן יעשה ה' אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם... לא תערוץ מפניהם, כי ה' אלוקיך בקרבך אל גדול ונורא...
ולפני כמה שבועות קראנו מה יקרה אם לא נגרש מכאן את אויבנו (במדבר לג, נה):
"[ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצידכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה]".
אנחנו לא עושים חשבונות במצוות. אין כאן מצב שאם לא נברח מגוש קטיף תהיה סכנה של פיקוח נפש לכלל עם ישראל, וכיון שכך – הרי זו ככל מלחמת מצוה, שכרוכה בהסתכנות מסויימת.
ראי על כך יותר בהרחבה: שיעור העוסק בנושא "התיישבות בשעת סכנה":
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=164