לא מרגישה שאני מממשת את היכולות שלי

שלום וברכה.
אי אפשר שלא להתפעל מהרקורד המרשים שלך. נשמע שאת בחורה מעולה, עם רצונות כבירים, שמתאמצת ליישם אותם בכל דרך אפשרית. התופעה הזו מדהימה, ואני חושב שאת בהחלט מהווה מודל לחיקוי.

אלא מה, יש לך ´צרות של עשירים´. לכל אדם בעולם יש את הבעיות שלו. אשרייך שאת נימנית על הזן של האנשים הערכיים, שמה שבאמת מטריד אותם בחיים, זה שהם רוצים להיות עוד יותר טובים. ותמיד הם נשארים ב´טעם של עוד´. לקבוצת האיכות שאת משתייכת אליה, יש ´שאיפות בשמים´. הם דורשים להשיג את ה-כ-ל, לעשות ה-כ-ל, ושה-כ-ל יהיה מושלם. בלי שום חיסרון, אפילו הקטן ביותר. קוראים לזה [פרפקציוניזם].

אנחנו צריכים לזכור תמיד, ש[ה´שלימות´ איננה נקודת שיא, אלא שאיפה. כיוון. מגמה.] לעולם לא נוכל למצות את כל היכולות, ולממש את כל הפוטנציאל שגנוז בתוכנו. אנחנו בני אדם, קרוצי חומר, ובתוכנו יש נשמה אלוקית. הגוף שלנו לא יכול להכיל אותה במלואה, אלא רק לטעום ממנה עוד ועוד, ולעולם זה יישאר חלקי. התכלית שלנו הוא להיות בתנועה מתמדת, כל הזמן להתקדם, להתעלות, להשתפר. אנחנו לא אמורים להגיע ליעד מסוים ולהיתקע בו. בכל נושא, בכל תחום, אנחנו משתנים בלי הפסקה. ואין דבר יותר מענג מזה בעולם. זה גם ההבדל המהותי ביננו לבין המלאכים. שם למעלה, לכל אחד יש משימה מוגדרת שתפורה עליו, וזהו. הכל ססטי. אצלנו, [הדינמיקה היא העניין]. לא שלימות, אלא [השתלמות].

ההרגשות הללו, ש´תמיד אני לא מספיק טובה´, ו´הייתי יכולה להצליח הרבה יותר´, הן מעולות, והן מעידות על מעלתך הגדולה. אבל צריך לפרש אותן נכון. במקום ´אני לא בסדר, יש בי חיסרון´, צריך לתרגם ´אני בסדר גמור, החיים שלי זורמים בדיוק בכיוון הנכון´. התחושות הללו הן תעודת ההצטיינות שלך, ולא אחרת. לכן הן דווקא צריכות לטפח בך את הביטחון העצמי, למסד את השמחה התמידית על כך שאת בחורה אידיאליסטית, שאת מוכנה להציב רף מאוד גבוה של תביעות מעצמך ולא לוותר. זו התשתית לחיים בעלי ערך, מלאי שליחות. ואת זה יש לך, ובגדול.

ברור לנו, שלא הכל בידינו. אנחנו מופקדים על המאמץ, לא על התוצאות. הציונים בבגרות של הנייר, נמדדים לפי ההצלחה. כי הדרך היחידה למדוד אותך בבית הספר, היא מבחן התוצאה. אבל בבגרות של החיים זה אחרת. הקב"ה בוחן כליות ולב, ואצלו ´לפום צערא אגרא´ (פרקי אבות ה, כג). מה שנדרש מאיתנו, זו הבחירה החופשית. אנחנו חייבים להשתדל, לעמול, להשקיע, כי זה מה שבידינו. אבל העולם הוא קצת יותר מורכב, וחוץ מאיתנו ישנם עוד כל מיני גורמים ומשפיעים. זה לא תמיד נחמד שלא הכל מסתדר לפי התכניות שלנו, אבל עלינו להכיר בעובדה הזו, ולקחת אותה בחשבון. אם את מבינה שאלו הם כללי המשחק, אז הקרטיריון להצלחה האישית שלך יתעצב מחדש.

זהו גם המדד לשינוי מצבי הרוח שלנו. אין שום סיבה אמיתית, שבגלל שנתקענו ברמזור האדום והפסדנו את האוטובוס נהיה עצובים. או שהמחשב שהחליט לעשות בעיות בדיוק כשצריך אותו, ישרה עלינו דכדוך. כי זה לא אנחנו. כל המאורעות שנופלים עלינו, הם חיצוניים. מה שבאמת צריך להעציב אותנו, זה הפספוס בבחירה. אם לא עמדנו בנסיון, אם נכנענו לחולשה, זה חיסרון. הפער שבין השאיפה לעשייה, אותו מוטל עלינו להשלים, והוא אבן הבוחן עבורנו. כל השאר, הוא לא בתחום האחריות שלנו, ולכן אין סיבה שניקח עליו אחריות שלא במקומה. צריך גם להשאיר משהו לקב"ה..

מומלץ לראות בעניין את דבריו המתוקים של הראי"ה קוק, באורות התשובה (ה, ו).

את צועדת בדרך המלך, ועוד איך. את עושה בדיוק את הדבר הנכון, מתוך רצון אדיר וטהור. בזה לא צריך לשנות שום דבר. רק ללטש מעט את המושגים, ולהגדיר נכון מהי שלימות אמיתית.

בברכת ´לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה´ (פרקי אבות ב, טז).
עלי והצליחי.
אבישי.
batelam@gmail.com