לא מצליחה לכבד את ההורים בלב

שלום וברכה
בדרך כלל, עושים את מה שאפשר לעשות. אם הלב אינו שותף – מתחילים במעשים, ומקווים שהלב ילך בעקבותיהם. אין אנו יכולים לתבוע מאתנו דברים שאין אנו יכולים לעשות, ועל כן לא ניתן לכפות על הלב. ניתן לכפות על המעשים.
הדבר השני שכדאי לעשות הוא משהו במקביל: בד בבד עם ההתחזקות שלך ועם הנאמנות המבורכת שלך לדרכך, על אף שהיא לא מתקבלת בברכה על ידי אמך, כדאי גם לצמצם את נקודות העימות, ואכן להתקדם מבחינה רוחנית גם בתחום של בין אדם לחבירו. ייתכן כי הדרך הזו עצמה תוביל לפחות עוינות ולפחות כאב, ודווקא להתקרבות הדדית שלכם.
הדבר השלישי: לא לדון אותה. קשה לדעת את כאבה של אמא, ועל כן יותר טוב לא לדון אותה, כי אם להחליט החלטה פנימית עמוקה כי את ואחיך תהיו אחרים ביחס לילדים שלכם, ובנתיים אתם לומדים ומסתכלים על מה שקורה בבית ומקבלים על עצמכם לא לעשות את אותם הדברים שמכעיסים לכם לילדים שיהיו לכם בבוא היום בעהי"ת.


כל טוב