לא מסתדרת עם המד''שית

שלום!
השאלה שלך נוגעת בשני נושאים מאוד טעונים ורחבים: מצד אחד, הדרכה: יש איתך מד"שית ואת לא מסתדרת איתה. מצד שני – את בעצם לא מסתדרת עם חברה שלך, וגם זה בעיקר בנושאים שקשורים להדרכה ולא מעבר לזה.
אפשר לראות את החיבור בין שני הדברים כמגבלה או כיתרון. מבחינתך, את מעוניינת גם במד"שית שמשקיעה וגם בחברה טובה. איך אפשר להגיע לזה?
אז דבר ראשון, יש בשאלה עצמה איזו הנחת יסוד שמשותפת להרבה מדריכים ומדריכות (ולמען הנוחות מכאן והלאה: מדריכות), שאומרת שצמד מדריכות חייב להיות מאוד דומה: ביחס שלו לחניכים, בסגנון שלו, ובמידת ההשקעה שלו בקבוצה. כשמסתכלים על זה שנייה מהצד אפשר לראות שזו הנחה מאוד משונה, במיוחד כשאנחנו יודעים שמד"שיות לא בדיוק יוצאות לדייטים כדי לבדוק עד כמה הן מתאימות ובהרבה מקרים הן אפילו לא יכולות לבחור את המד"שית האחרת. אגב, גם זוגות "אמיתיים" שיוצאים ומתחתנים – גם הם לא תמיד "אותו דבר". אבא הוא קצת כזה ואמא היא טיפה כזאת, ואין עם זה שום בעיה. מה שכן, כשמשהו מפריע להם אצל בן/בת הזוג, הם יודעים שהקשר הטוב ביניהם פירושו לא שחייבים לוותר ומיד להסכים, אלא שאפשר וכדאי לשתף ולדבר על זה. וזה, אגב, אחד ההבדלים המהותיים בין זוגות מוצלחים לכאלה שעסוקים בעיקר בהתכתשויות הדדיות.
אז מילת המפתח שלנו כאן היא תקשורת. הרבה אנשים מוצאים את עצמם בסיטואציה קשה עם אחרים – ויכוח עם חברה להדרכה, לעבודה, הורים, ובכלל – ואז מגלים שמאוד קשה להם לפתוח את הפה ולדבר: על מה שמפריע להם, על מה שמוצא חן בעיניהם, על ציפיות מעצמם ומאחרים, ההתלבטויות, המחשבות הרצונות והרגשות. הקושי הזה מוכפל כשמדובר בסביבה שבה בזמן שגרה אין תקשורת שוטפת – לא מדברים יותר מדי, וכל אחת לא ממש יודעת מה קורה אצל השנייה: מה המטרות שלה, מה המניעים, הציפיות וכו´. וזה עוד לפני שמתעוררת איזו בעיה! מה שקורה אז יכול היה להיות מצחיק אם הוא לא היה עצוב: התקשורת והשיתוף נתפסים כריב, הכרזת מלחמה או סתם חולשה, כשבעצם הם בכלל מכשירים ליצירה של הבנה וקשר יציב וטוב. זה קצת כמו לא להקפיד על צחצוח שיניים וביקורת תקופתית אצל השיננית, לאכול הרבה ממתקים ואז לפחד מרופא השיניים. אז נכון, לפעמים לא יוצא לדבר הרבה על הדברים שחשובים לנו, ולפעמים אין כוח לחפור ואולי אפילו מפחדים לצאת "חננים" ורגישים (במיוחד הבנים, שכנראה משח"נשים בינם לבין עצמם טיפה פחות מהבנות...). אבל ברגע שמצליחים לטפח את ההרגל הזה, הוא יכול להביא הרבה תועלת באופן כללי, ובמיוחד במיוחד בהדרכה: בקשר בין מד"שיות ובקשר עם החניכות.
אז אחרי שדיברנו על רפואה מונעת ועל צחצוח שיניים – נחזור לשאלה: מה עושים עכשיו? החדשות הטובות: לא צריך ללכת לרופא. צריך פשוט לאזור אומץ, למצוא זמן מתאים ומקום נוח ו... לדבר. וכשאנחנו אומרים "לדבר" אנחנו מתכוונים כמובן בעיקר ל"לשאול", "להתעניין", "להקשיב", "להבין" – את עצמנו ואת הצד השני. נסי להשתמש בכל דרך אפשרית להבהיר למד"שית שאת לא בעניין של להתכסח איתה או "להעמיד אותה במקום". את פשוט רוצה לשמוע אותה, ללמוד ממה שיש לה לומר, להציג גם את הדברים שעליהם את חושבת בקשר להדרכה וליצור איזה תיאום שיאפשר לכן להדריך ביחד בצורה הכי טובה. ריב צומח לפעמים כאשר הצדדים מרגישים שהם חייבים להגיע להסכמה בכל נושא. וזה ממש לא ככה, גם בהדרכה. תמיד יהיו ביניכן הבדלים ופערים וצורות שונות לעשות דברים, והשוני הזה יכול להוסיף הרבה צבע לקבוצה והרבה תוצרים לעבודה שלכן. עדיין – אתן כן צריכות להיות מתואמות במידה מסוימת, כזו שלשתיכן יהיה מספיק נוח עם השנייה. ככל שמקדישים יותר זמן ותשומת לב לאותו תהליך מתמשך ובריא של הקשבה, שיתוף, התעניינות והבנה, מגלים שמאוד קל לעשות פשרות ויכולים אפילו להגיע למצב של מריבה – מי תוותר לטובת השנייה. וזאת באמת זוגיות נפלאה.
בהצלחה ונשמח לעדכונים!
אוהד
Nuvy23@gmail.com