שאלה
מה עושים כשלא מסתדרים עם המדריכים שאיתך? שפשוט שוקלים לצאת מההדרכה בגללם!! לי יש שלושה כאלה, שתי בנים ובת. אני לא יכולה איתם! לי יש את כל הרצון לתת ולעשות, והם- אין להם כוח! או שחם להם, והם עייפים! אז למה אנחנו כאן? כדי לקטר? אז נכון! חם מאוד! וקשה מאוד! אבל אנחנו כאן בשביל לעשות, לא?? אז צריך להתגבר על הקושי! הכנת צ'ופרים – "אין לי כוח" "אני לא עושה, אם את רוצה תכיני את". מה זה פה?! כל אחד עושה את מה שבא לו? אז למה אנחנו "צוות" הדרכה??? זהו, אני מרגישה שאני מתמוטטת! אני הכי רוצה בעולם לתת את כל כולי! אבל לא לבד! כי נכנסתי עם עוד שלושה מדריכים שכרגע, מנקודת מבט שלי – לא מזיזים את עצמם! חושבת על לעזוב אפילו! יש פתרון?! (תודה על הכל! וסליחה על ההתקפה- אני פשוט נסערת בלשון המעטה!)
תשובה
שלום.
אי אפשר לטעות בטון שלך. זה מעצבן! קל מאוד לרוץ איתך ולהגיע למסקנה שאת צודקת במאה אחוז, המדריכים עצלנים, מי בכלל הכניס אותם להדרכה ושילכו הביתה. מצד שני, אפשר לנסות ולהתייחס לבעיה כהזדמנות לבחון את ההדרכה במבט רחב יותר.
אז כבר מיד אנחנו רואים שיש "מחנות" בצוות: את מול האחרים. בתוך מסגרת היחסים הזאת מתנהלת כל התקשורת ביניכם. במצב כזה באמת אין מצב לעבוד ביחד. השאלה היא האם מבחינתך המצב ברור וסגור וכרגע את פשוט מנסה להצליח למרות הבעיות בתקשורת, או שיש לך סבלנות ללכת צעד אחד אחורה ולנסות לייצר צוות שמצליח ליישר קו ולעבוד ביחד. לדעתי, במיוחד בגלל שאתם 4 מדריכים על קבוצה אחת (אם הבנתי נכון), כדאי מאוד לטהר את האווירה כדי לחסוך כל מיני ויכוחים וסכסוכים בהמשך. כשיש אווירה עכורה יכולים לצוץ ויכוחים "מהבטן" ולא מהראש, מה שמביא לבזבוז אנרגיה די משמעותי של הצוות וגם לא ממש עוזר לאווירה הטובה ולמשימה המשותפת – ההדרכה.
חלק מהותי וחשוב בעבודת ההדרכה הוא הגדרת מטרות. כשתהליך הגדרת מטרות מתבצע בצורה טובה, הוא יוצר מסגרת ברורה ומעין "מפה" שמאפשרת למדריך או למדריכים להתמצא, לא לאבד את הצפון ולהיות ממוקדים בדרך למטרה. כשיש שני מדריכים או יותר התהליך הזה הופך להיות מורכב יותר, והוא יכול להיות גם פורה ועשיר יותר. בכל מקרה – הוא דורש תקשורת. לדבר, להקשיב, לדון, להסכים על דברים מסוימים ואולי לא להסכים על דברים אחרים. האם זה דורש השקעה? כן. האם זה מצריך סבלנות? בהחלט. האם זה תמיד עובד? לא. אבל האם שווה לנסות ברצינות? שווה! (הרי להתכסח תמיד אפשר...)
אז מה עושים? דבר ראשון – נושמים עמוק. מנסים לצאת טיפונת מנקודת המבט של "אני" ולבדוק איך זה יכול להיראות מהצד השני. "למה הם עושים את זה, בעצם? הם באמת עצלנים? אולי זה משהו אחר? אולי הם מרגישים שאני בעצם משתלטת על הצוות והקבוצה?" וכו´. אגב, זו גישה טובה גם בהקשר של תקשורת עם החניכים. יש בעיות, ויכוחים, מריבות... התפקיד שלנו כמדריכים הוא לא להיות "שופטים ושוטרים", אלא להקשיב, לשמוע את מה שהם מרגישים ואומרים בין השורות, להצליח להזדהות איתם ובאמת לחשוב מתוך העמדה והראש שלהם. אותה גישה יכולה להיות לא פחות יעילה גם בתוך צוות המדריכים עצמו. לנסות להבין, לחשוב על הדברים מנקודת המבט של האחר. זה לא אומר שתמיד צריך להסכים! זה אומר שגם כשלא מסכימים – מנסים להגיע להבנה הדדית, להבין איפה כל אחד נמצא, מה הוא מרגיש, מה הוא חושב ומה חשוב לו.
אחרי שנשמנו עמוק – ניגשים לעניינים. מדברים. קובעים זמן שפחות או יותר נוח לכולם, במקום נוח בלי הפרעות, עם מספיק זמן לדבר, להתווכח, להקשיב (לא פחות משעה ולא יותר משעתיים). אם בא לכם, אתם יכולים לבקש מהקומונרית או מדמות אחרת שאתם סומכים עליה להיות איתכם ולנסות לתווך, להבהיר את העמדות השונות, לשקף ולחדד את נקודות ההסכמה והמחלוקת. כדאי להיות ספציפיים ולא לדבר בכלליות. למשל, אמירה כמו "אני משקיעה ואתם סתם זורקים" היא מאוד כללית וגם שיפוטית, וישר מזמינה התגוננות והתנגשות. לעומת זאת להגיד משהו ספציפי ומפורט כמו "רוב הזמן אני מלווה את החניכים ואתם הולכים הביתה. מה דעתכם על זה?", או "קשה לי שאני היחידה שמציעה רעיונות לפעילויות" – זה משהו שאפשר לדבר עליו בצורה עניינית. זו עבודה מתמשכת במטרה ליישר קו, להגיע למצב של דיבור בגובה העיניים, עם פחות שיפוטיות ופחות התגוננות, כדי שתוכלו לעבוד בתיאום ובשיתוף פעולה כדי להגיע למטרות שהצבתם ברמת החניכים והקבוצה. כדאי לנצל את המפגשים האלה כדי להדגיש לעצמכם את העניין שלשמו נתכנסתם: החניכים. מה המטרות שכל אחד מכם מאמין בהם, איך אתם רואים את ההתפתחות של הקבוצה, מה כל אחד מכם מביא לקבוצה ויכול לתרום לה?
בסופו של דבר, תמיד ייתכן שיש כאלה שבאמת "זורקים". אבל גם אז, דיון רציני במטרות ובתהליכים בהדרכה (כמו זה שתיארתי כרגע) יכול להוביל אותם לצורך דחוף לקבל החלטה: להתארגן על עצמם ולנסות למצוא את החיבור שלהם לקבוצה ולצוות, לראות מה הם תורמים לעניין, או להגיד: ווהו! לא מתאים לי הקטע הזה – ביי. אם יסתבר לך שבאמת שלושתם לגמרי עצלים ואת היחידה שאכפת לה, יש שתי אפשרויות: או שפשוט עשי מה שנראה לך נכון ומתאים ומראש תעבדי לבד בלי לבקש עזרה (ותקפידי לא לעבוד קשה מדי. יש גם קבוצות עם מדריך אחד לכתחילה...), או שתחליטי שככה את לא מעוניינת להדריך ואת בוחרת לעזוב (במידה וחוסר שיתוף הפעולה שלהם מפריע לך באופן ממש מהותי).
לסיכום: להתמודד עם שותפים לצוות – זה לא תמיד קל. אבל זו התמודדות שאפשר ללמוד ממנה הרבה לא רק בהקשר של ההדרכה. אם תנסי לגייס את ההתלהבות והאנרגיה שלך למשימה הזאת, תוכלי לפתוח לעצמך, לצוות ולקבוצה חלון הזדמנויות גדול ומשמעותי. למרות שאי אפשר להבטיח הצלחה – לדעתי זה שווה לפחות את הניסיון.
המון הצלחה – ואת כמובן מוזמנת להמשיך לעדכן ולהתייעץ!
אוהד
nuvy23@gmail.com
עוד קישורים רלוונטיים:
שיתוף פעולה בין מד"שים:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=179989
ויכוחים בין מדריכים בצוות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=184558