שאלה
כבר כמה שנים אני מרגישה שהקשר שלי עם ההורים הוא חברי בלבד. אין שום מקום לנפש בקשר הזה, וזה קשה לי, כי אני מאוד מחוברת למקום הזה של הרגש, בגלל שככה זה עם ההורים אני מרגישה חוסר ביטחון בכל הסביבה. אני לא מאמינה לאף אחד שאומר לי שהוא אוהב אותי, ובגלל זה, אני גם מפחדת מקשר עם בן זוג. אני מפחדת להתחתן. אני בת 19וחצי, ומרדישה מאוד רחוקה מכל העניין של שידוכים והכי מפחיד אותי שאני לא ישתחרר מההרגשה הזאת- שאין על מי לסמוך, שאף אחד לא אוהב באמת. אני די מבואסת מכל העניין הזה. מה לעשות?
תשובה
בס"ד
שלו' לך ותודה על הפניה,
ראשית אני חושב שאת מגדירה היטב את מצבך וגם במידה רבה את ההשלכות.
אבל...
וזה אבל חשוב, אינני חושב כי מדובר בגזירה משמים, אלא בדבר שהוא בר טיפול.
כלומר ייתכן מאוד וישנם משקעים ביניך לבין הוריך, שאם כל הכבוד והחיבה וההערכה אליהם, את מרגישה כי הם חוסמים אותך בתחומים חשובים, או שאינם מבינים או אינם מעודדים ותומכים לאורך הדרך.
ובכל זאת, היכולת להתחבר תלוי בראש ובראשונה בך.
יתר על כן אני מתקשה להאמין שהדבר נובע מחוסר אמון במציאות (דבר שיכול בהחלט לקרות), אלא מחוסר אמון בעצמך וגם מחוסר ידע כיצד להתחבר ריגשית.
מכיוון שאני חושב שזה אחד הדברים החשובים בחיים, יותר מאשר קריירה למשל (דבר החשוב לכשעצמו) מכיוון שמדובר כאן בחיים עצמם, ובלי זה אנחנו לא ממש חיים, ומכיוון שאת מכירה בבעיה (וזו בהחלט מעלה חשובה)- אני מציעה לטפל בבעיה ולא להדחיק אותה.
הייתי ממליץ לך לקחת שיעורים בתורת הנפש במדרשת "שובה" בעפרה או במקום אחר המלמד חסידות ברמה גבוהה (ביה"ס לתורת הנפש של הרב גינזבורג לדוג').
בהצלחה רבה
אליהו
eyfy156@gmail.com