לא ילבש - תחפושת לפורים

שלום וברכה.

[לא ילבש]

מהפוסק בתורה: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה´ אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דברים פרק כב, ה), למדו חז"ל שאסור לאדם ללבוש בגדי אשה. בגמרא, "רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל: לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה - שלא יתקן איש בתיקוני אשה." (נזיר נט, א). רש"י, ד"ה ´תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה´, כתב: "וזה שמצינו ביעל אשת חבר הקיני שלא הרגתו לסיסרא בכלי זיין אלא כמו שנאמר ידה ליתד תשלחנה.". כלומר, לשיטת רש"י הסיבה שיעל השתמשה ביתד ולא בחרב, היא לא משום שהיתד היה זמין יותר אלא משום שלאשה אסור להשתמש בחרב.

את דברים אלו, הרמב"ם פסק להלכה: "לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש, ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים הכל כמנהג המדינה..." (כוכבים פרק יב,י), בכסף משנה מציין רבי יוסף קארו שהרמב"ם פסק כרבי אליעזר בן יעקב משום שמשנתו "קב ונקי". וכן פסק הטור והשו"ע, הרמ"א בהגה, הוסיף: "ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה" (שו"ע יו"ד סימן קפב, ה).

[ונהפוך הוא?]

בהלכות פורים, פסק הרמ"א: "מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא." (שו"ע, או"ח, תרצו, ח). נראה מדברי הרמ"א שבפורים מותר לגבר ללבוש בגדי נשים וכיוצ"ב, שהרי פסק שאין איסור בכך. יחד עם זאת בדרכי משה, כתב הרמ"א: " כתב מהר"י מינץ... על דבר לבישת הפרצופין שנוהגים בפורים, אם יש לחוש בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה... והמנהג פשוט ואין מוחה... ולפי זה כל שכן דאסור ללבוש הפרצופין אמנם דחזינן דפשט המנהג ואין מוחה נראה לי ליישב המנהג... דכי אינו מתכוון ללבישה שרי... אבל טוב להחמיר ולעבוד את ה´ בשמחה ולהיות גילה ברעדה" (שם). יוצא מדברי הרמ"א שאף על פי שהוא מתיר, לדעתו ראוי להחמיר.

הב"ח בחיבורו על הטור, חלק על הרמ"א וכתב: "... ויש לתת לב על מה שנוהגים... ואם כן, מה שמשנים בגדיהם בפורים מאשה לאיש ומאיש לאשה כדי להדמות ובדברים שהוא לנוי ולקישוט אסור מדאורייתא לרבי אליעזר בן יעקב וכל הפסקים פוסקים כראב"י... ואין עלינו לומר בזה אלא הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין... ואף באיסורא דאורייתא אמירנן הנח וכו´ אבל כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולנשמעים בקולו שלא יעברו על איסור לאו לא בפורים... ותבא עליו ברכה להרים מכשולות מדרך עמינו ומנהגים לא הגונים לא ינהגו עוד." (יו"ד קפב, ה). ובשמו כתב הט"ז (יו"ד שם) וכן פסק המשנה ברורה להלכה וזה לשונו: "... ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש אחד של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם..." (משנה ברורה סימן תרצו ס"ק ל).

להלכה: נראה שלמקל יש על מי לסמוך ואין לטעון נגדו שהוא כלל לא בסדר, ברם פשוט שמוטב להחמיר בנושא זה ובמיוחד משום שלשיטת חלק מהפוסקים האיסור הוא מדאורייתא.

[תחפושת לשם שמחה]

בכדי להבין מהי שמחה, ראוי לחקוק את דברי הרמב"ם על לבנו ובימי הפורים בפרט: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים." (הלכות מגילה וחנוכה פרק ב, יז).

יהי רצון שנזכה לשמח בימי הפורים שמחה של אמיתית מתוך קדושה וטהרה – שכל מעשינו יהיו לשם שמים.

פורים שמח!

ירון

Benzvi613@gmail.com