שאלה
שלום אני בת 15 היום. הסיפור שאני עכשיו אספר עליו התחיל לפני שנתיים.
לפני כשנתיים התחברתי לאיזה ילדה אחת שגרמה לי הרבה סבל היא הייתה משקרת לי כל הזמן גורמת לי להאמין באנשים שבכלל לא היו קיימים והרבה שטויות כאלה..הייתה משחקת לי ברגשות למרות שאחרי כמה חודשים של חברות איתה הבנתי עם מי יש לי עסק, שנה שלמה לקח לי לעזוב אותה.היא הייתה עושה לי הרבה ייסורי מצפון, ידעה לשלוט בי טוב מאוד.והייתה גורמת לי לרצות להתאבד ולעזוב כבר את החיים האלה.
שעזבתי אותה הייתי במצב נפשי קשה מאוד.חליתי בחיידק ההליקובקטור והייתי במצב פיזי קשה עוד יותר.הייתי ילדה לחוצה שחייה בדיכאון תמידי.עם הרבה בעיות רפאויות ובעיות נפשיות.
הבית שלי התחיל להתפרק מזה.אמא שלי הייתה צריכה להחזיק הכל עליה.היה הרבה הוצאות כספיות והכי גרוע אבא שלי חלה בסרטן מכל המתח בבית.הוצאנו המון המון כספים על תרופות וטיפולים ונכנסו לחובות.לא משנה מה עשינו זה לא עבר המצב שהייתה בתוכו הלך והחמיר.נכנסתי ללחץ מכל דבר קטן הייתי היפוכונדרית נוראית.וגרמתי להמון סבל במשפחה,ובעיקר להורים.זה הגיע לשלבים שאבא שלי היה צועק עליי למה לא נעבוד ונעביר את כל הכסף אלייך?!היה לי קשה לשמוע את הדברים האלה..ולפעמים הרגשתי שאין לי מספיק תמיכה נפשית מההורים..ובצדק, הצקתי להם אבל הייתי צריכה אותם ואף אחד אחר לא יכל לעזור לי..הייתי צריכה להתגבר מבחינה נפשית על הכל לבד.
היום ברוך ה' יצאתי מהכל וגם אבא שלי..אבל יש לי שתי בעיות.
דבר ראשון אני רוצה לבקש סליחה מההורים שלי על הכל..אני מרגישה כל-כך אשמה על כל הכספים והסבל והכאב שגרמתי להם.למרות שלא תמיד היה להם קל להיות לצידי במבט לאחור אני רואה שהייתה לי משפחה מדהימה למרות כל מה שחשבתי אז.אני לא יודעת איך להודות להם ..אני מרגישה שכל מה שאני אעשה לא יספיק..
דבר שני יש לי רגשות שנאה עזים לאותה ילדה..יש לי צורך תמידי ועז ללכת לספר לאנשים מה היא עשתה לי ולהרוס לה. אבל מצד שני אני לא רוצה לעשות את זה..זה לא אני..למרות שכבר סיפרתי לכמה וכמה אנשים כי היה לי קשה להתמודד עם הכל לבד..(הייתי חייבת שידעו להיזהר ממנה)..אני יודעת שהילדה הזאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי על זה שהיא המציאה לי אנשים וגרמה לי להאמין בהם לתקופה כלשהי ולהיכנס כל יום לטרגדיה חדשה איתם..אבל קשה לי לסלוח לה,ולשכוח הכל..ואני לפעמים עוד חושבת על זה..אני
תשובה
שלום וברכה
האמת שאני לא פסיכולוג כך שאוכל לתת לך עצות רק כאדם פשוט העומד מן הצד.
א) לגבי סליחה מן ההורים - נראה לי שאם תיזמי איתם שיחה גלויה ופשוטה תוכלי להביע שם תודה כנה על המאמצים שעשו בשבילך, ואני בטוח שכהורים זה ייתן להם שמחה וסיפוק
ב) מבחינה הלכתית אסור לך לספר על הילדה אא"כ זה יביא תועלת למישהו מסוים (אולי אם תדעי על חברה אחרת שהיא שבתה בשקריה). היכולת לסלוח היא באמת קשה אבל כמו כל התמודדות מוסרית היא אפשרית ודורשת שליטה עצמית. למשל להכריח עצמך לא לחשוב עליה, לנסות להבין שהילדה הזו עצמה זקוקה לרחמים עקב הבעיה שלה, ובעיקר - למצוא שמחה וסיפוק בחיים שלך עכשיו וכך התקופות הקשות עוברות עם הזמן. אם הדבר מתחיל להיות קשה ברמות כפייתיות אולי כדאי לשקול פנייה לגורם מקצועי
בברכה חגי