לא יודעת איך להתממודד...

לשואלת היקרה,
ראשית, אני רוצה שתדעי, שפרידה מחבר, היא תמיד חוויה קשה. בלי קשר לכמה הקשר ביניכם היה נכון או לא, זה מקום חדש של חלל וזהו תהליך של "החלמה" שלוקח זמן. לכולנו. קשה לפספס את המצוקה שבה את שרויה. והיא מובנת. מאד יתכן שכל התחושה הלא טובה, שמלווה אותך באופן כללי ( כתבת "הכל דפוק לי. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד"), קשורה באופן ישיר לפרידה.
קשה לי לענות, כיוון שמעט חסר לי רקע של המקרה. אני לא יודעת בת כמה את, אם את לומדת בבי"ס אחר, למרות שעזבת את האולפנה, למה אין לך מה לעשות בשנה הבאה... אני חושבת שהדבר הראשון שאת צריכה לעשות, זה למצוא לך משהו שיעסיק אותך וימלא אותך. אם זה להתחיל לעבוד, או לנסות להצטרף לחוגים שונים שמעניינים אותך. התנדבות יכולה להיות תרופת פלא למצבים כאלו- היא גם מהווה תעסוקה נפלאה וכך מרפה את הראש ממחשבות קשות, וגם נותנת לנו כ"כ הרבה סיפוק ונקודת אור, יחד עם שיקום של תחושת ההערכה העצמית החשובה לאין שיעור ע"מ להתגבר על משברים.
אני חושבת, שמעל לכל דבר שנעשה כדי להקל על עצמנו, האמונה היא הבסיס להתרוממות שלנו. החיים שלנו הם רצף של משברים ותקומות- חלקם קטנים וכמעט שלא מורגשים, וחלקם משמעותיים יותר. הקשר עם הקב"ה, מחזק ונותן כוח. היכולת להתפלל אליו ולבקש את הכוח, ולצעוק "קשה לי", היא מקפצה. עצם החיזוק הרוחני, מחזק אותנו כ"כ בכל תחום בחיים.
אני רוצה שתדעי, שבכולנו יש את הכוח להתמודד עם הנסיונות והמשברים שמלווים אותנו. אנו רק צריכים למצוא אותו. נסי להקשיב לעצמך, לדבר אל עצמך, להוציא את הכאב החוצה (אולי לכתוב קצת), ואם צריך- העזרי באנשים אחרים. אני אשמח להיות לעזר, אם תרצי לפנות אלי באופן אישי למייל שלי.
דברי עם הקב"ה. תפני אליו. אמרי לו שקשה לך ושאת מבקשת כוח. ואז, חפשי את הכוחות בתוכך, פנימה. את תמצאי אותם.
בהצלחה והמון חיזוקים. שמרי על עצמך.
ענבל
Inbal_moshe@yahoo.com