כניסה להדרכה בקבוצה ''קשה'': איך מתמודדים?

שלום!

כמה מילים לפני התשובה עצמה: הנושאים שאת מעלה הם בהחלט מרכזיים ומאוד משמעותיים לכל מדריך או מדריכה, בכל סניף ובכל מצב. כאן ב"חברים מקשיבים" דיברנו הרבה על יצירת קשר אישי וחשיבותו (ראו כמה קישורים למטה) ונמשיך לדבר כיוון שמדובר בנושא מאוד מהותי בהדרכה. העובדה שאת מעלה את השאלות הללו עוד לפני הכניסה להדרכה מראה שאת מכוונת לתדר הנכון של ההדרכה, וזה בהחלט מעודד.

את שואלת את השאלה החשובה הזאת בהרבה התלהבות וגם בחשש מפני מה שעשוי לקרות: את כותבת שהם עלולים לפגוע בך, לא להגיע, לא להתחבר, ללכת לתיכונים שלא נראים לך מתאימים... זה עומס מאוד גדול שבוודאי לא תורם ליכולת להתמודד עם כל האתגרים. לכן הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא להתחיל מהבסיס ולטפס למעלה צעד אחרי צעד. לפעמים בא לנו להסתער חזיתית על המטרות ולהוכיח את עצמנו בגדול, אבל לא תמיד זו האסטרטגיה הטובה ביותר. במקרה הזה, יצירה של אמון וקשר אישי הם בהחלט צעדים ראשונים מתאימים, ואפשר גם לקחת איתם את הזמן ולא להילחץ כיוון שזו בהחלט משימה ראויה, שכדאי לתת לה זמן להתגבש ולהתבשל (פירוט מלא בנושא זה – בקישורים).

את כותבת שכולם אומרים שזו "קבוצה קשה". זו באמת נקודת התחלה לא נוחה להתחיל ממנה. באופן כללי אנחנו גם יודעים שהדבקת תוויות יכולה לעבוד "לרעתנו" ולהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. גם אם לא ממש אומרים את זה לחניכים, כשלמדריכים שלהם יש בראש את צמד המילים "קבוצה קשה" – זה עובר גם לחניכים והם מרגישים את זה. מצד שני, אחרי שכבר שמעת שמתייחסים אליהם ככה את לא ממש יכולה להתעלם מזה סתם ככה, וזה מציק.

אז בהקשר הזה אני מציע לזכור שכמו כל בני האדם, כולנו נוטים לפעמים לבקש דברים שאנחנו לא צריכים, או לבקש דווקא את הדברים שמזיקים לנו, או לפחות לא מועילים. במקרים רבים דווקא קבוצה "קלה", צדיקה וצייתנית (אם יש דבר כזה בכלל...) יכולה לגרום לנו להיראות קצת מיותרים בתור מדריכים. יכול לקחת לנו הרבה זמן לברר מה כדאי לעשות איתם בגלל שהם כאלה מושלמים ומעולים. ההימצאות בקבוצה לא אמורה להיות נופש על החוף, עם בטן-גב ומשקאות צוננים ביד. אנחנו אמורים לעבוד, לעשות דברים, להתמודד עם קשיים ושאלות ולצמוח מתוך ובאמצעות ההתמודדות הזאת. הרעיון הוא לא שנסבול, אלא שנעבוד, שנחשוב, שנתלבט, נדבר, נשתף ו... נתמודד. וכן, כדאי שיהיה כיף ונעים בקבוצה, אבל בסופו של דבר זה כיף שקורה במהלך של התמודדות, ולא של התעלמות ממה שקורה איתנו ועם העולם. אז אם זו באמת "קבוצה קשה" – מצוין! סיכוי טוב שלא תבזבזי את זמנך בהדרכה, ושתמצאי אתגרים משמעותיים לעבוד עליהם. ומבחינת השדר שלך לחניכים, האווירה שכדאי לנסות לייצר היא שהם, כיחידים וכקבוצה – בסדר גמור! אתם סבבה! זה לא אומר שפה ושם אין כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות אחרת, אבל בכללי – אין בעיה, מגניב פה. במקום גישה של "קבוצה בעייתית עם כמה נקודות אור" – שדרי את המסר ההפוך: קבוצה טובה עם כמה "גליצ´ים" פה ושם. זה חלק מהותי מיצירת אמון ותקווה להמשך גם עבורך וגם עבור החניכים.

יצירת אמון: אחת הטעויות הנפוצות של מדריכים היא המהירות שבה הם מנסים להתחיל ולחנך את הקבוצה ולהחליט מה טוב בשבילם. עושים פעולת פתיחה, עוד פעולה או שתיים של היכרות (אורי-אבטיח, משה-מלון, דני-דובדבן, וכו´) ויללה, לערכים! היום נלמד על גבורה, וביום שלישי על שמירת הלשון, ובשבוע הבא על אצילות הנפש שנובעת ממרומי הנשמה העליונה. הלו! כאילו, לא שכחנו משהו? את החניכים שלנו, אולי?! בשביל היכרות רצינית צריך הרבה זמן ובעיקר המון סבלנות. להקשיב, לפטפט, לא לשפוט, להחמיא, ועוד המון דברים. זה לא אומר שלא נעשה בינתיים פעולות, אבל זה כן אומר שהמטרה האמיתית של הפעולות האלה לא תהיה ניסיון אמיתי לחנך ולמסור לחניכים ערכים נעלים אלא ליצור מצבים של קירבה ופתיחות בין החניכים. וכן, גם לגרום להם ליהנות ולהרגיש שהיה אחלה.

אז מה הלאה? מתי מתחילים לחנך "על אמת"? כשיוצרים תשתית מספיק טובה של ניכרות ואמון, כשהקבוצה כבר בנויה ומתפקדת פחות או יותר, אז אפשר להתחיל לחשוב על המטרות מתוך ההיכרות עם החניכים. לעבור בראש על מה שקורה עם החניכים שלנו ועם הקבוצה, ולחשוב לאן אנחנו רוצים ללכת איתם מבחינה חינוכית. אולי גבורה יהודית זה לא הדבר הכי דחוף מבחינתם? אז לא תהיה גבורה יהודית! ומה אם סוגיית "הכל צפוי והרשות נתונה" לא בדיוק קשורה אליהם כרגע? אז לא נעשה על זה פעולה! אפילו (!) שבדיוק ההנהלה הוציאה על זה חוברת צבעונית וממש מגניבה, תארו לעצמכם. כשמחברים את המטרות לזהות האמיתית של החניכים ולמצב האמיתי של הקבוצה ("קשה" ככל שיהיה), יש לנו סיכוי גדול יותר להביא תועלת אמיתית ולהצליח להביא את הכישרון שלנו כמדריכים לידי ביטוי, ולחולל שינוי שיש בו משמעות. פירוט נרחב יותר על תהליך בחירת המטרות בהדרכה – בקישורים למטה.

לסיכום: התלהבות בהדרכה היא מצרך חשוב ביותר. מצד שני, כמו בכל מצרך חשוב – כדאי לא להפריז. יחד עם ההתלהבות דרושים סבלנות ותכנון מראש של התהליך המורכב שאת עומדת לעבור עם החניכים. להתחיל ממטרה אחת בלעדית: בניית הקבוצה ויצירת יחסים טובים ואמון. מה שיבוא אחרי זה: התיכונים, החינוך, וכל היתר, יהיו המשך ישיר של התהליך הראשוני, שבו את פותחת איתם דף חדש ומלא אפשרויות. חוץ מההמלצות הכלליות האלו, בסופו של דבר את – כמו כל מדריכה – תמצאי את הדרכים הייחודיות שלך לעבוד עם החניכים ולתקשר איתם, להיכנס לראש שלהם ולהבין אותם, וגם להוביל אותם למקומות של צמיחה והתפתחות.

בכל מקרה – אנחנו תמיד כאן בשבילך.

המון בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com

כמה תשובות שכבר פורסמו כאן בנושאים המרכזיים שעלו בשאלה:

על יצירת קשר אישי:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
על מערכות יחסים עם החניכים:
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198
על הגדרת מטרות בהדרכה:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=181529
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=171374
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153366

קריאה נעימה ומועילה, וכמובן שתגובות יתקבלו בשמחה.