כמה נכון להקריב בשביל א"י?

בתיה שלום

אוסיף עוד נקודה על מה שכתבת.
בצעירותי המשפחה שלי בלתה כמה שנים בחו´ל ובאמת אחד הדברים שעשו בי רושם הוא החוזק ורמת השיתוף בקהילה שם. בא´י בפרט בערים הגדולות הרבה פעמים אנשים חיים לעצמם עם איזה קישור רופף לבית כנסת או רב. בחו´ל כמעט שאין כזה דבר – כל מי שיהדותו חשובה לה מעורב בקהילה – ויש חיים אינטסיביים – כל קהילה לפי ענינה – מבחינה חברתית, תורנית וכו´. והיחד הזה מאד עוזר לפרט להשתלב ולמצוא את מקומו ויש תחושה של עוצמה של חיים. ובטח יש עוד יתרונות שאפשר למצוא בגלויות שונות על פני לפחות חלק מא´י.

[אז מה ענינה של ארץ ישראל?-
כבר מהתודעה הפנימית שלך, ברור לך שא´י היא משהו מהותי בשבילנו. כל יהודי בתפילתו, בתפילות של כל הדורות שפכנו את ליבנו לפני ה´ שישיבנו לארץ ישראל – התוכן הכי בסיסי של גאולה, משיח – זה קיבוץ גלויות לארץ ישראל ועצמאות בה. (נפסק הלכה בגמרא שאין בין עוה´ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות (עצמאות) בלבד. ובהקשר זה גם קיבוץ גלויות).
גם בתורה בפרשת ניצבים – מתואר המצב שאחרי שנחטא ונפוזר בגלות הקב´ה ישוב ויקבצנו לא´י
"ושב וקבצך מכל העמים .. והביאך ה´ אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך".
ארץ ישראל היא פשוט חלק מהתשתית של הזהות שלנו, של מי אנחנו.

מדוע זה כך ? הרי עם ענינו של עם ישראל הוא לעבוד את ה´ על ידי לימוד תורה וקיום מצוות – הרי כמו שתארת יכול להיות שאפשר לעשות זאת יותר טוב בחו´ל ?

האמת כאן היא עמוקה מאד וננסה לגשת אליה מבחוץ פנימה.

קודם כל הסתתרה בדברינו הנחה שאפשר לקיים מצוות וללמוד תורה בחוץ לארץ.
בוא נתבונן מה התורה אומרת על כך. בפרשת ואתחנן (הבר מצוה שלי) כותבת התורה :
"ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה´ א-להי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (דברים ד,ה). "ואתי צוה ה´ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה" (שם שם,יג).
"ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה" (שם ה,כח).
"וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה´ א-להיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה" (שם ו,א).
הנה בפשטות אומרת התורה שהמצוות נועדו לקיימם בארץ ישראל. אז אין בכלל חובה לקיים מצוות בחו´ל ?
הדבר מוסבר בדברי חז´ל על פסוק בבפרשת והיה אם שמוע (דברים יא,יג-כא) :
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה´ בכם ועצר את השמים... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה´ נתן לכם" (דברים יא,יז-יח).
את סמיכות הפסוקים - "ואבדתם מהרה מעל הארץ... ושמתם את דברי אלה..." דרשו רבותינו
"אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ הוו מצוינים במצוות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה (שלח אותה לבית אביה – אדם), אמר לה: הוי מתקשטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר הקב"ה לישראל: בני, היו מצוינים במצוות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. הוא שירמיהו אומר הציבי לך ציונים וגו´ אלה המצוות שישראל מצוינין בהם" (ספרי, עקב מג,יז).
המדרש מחייב לקיים בגלות את המצוות אע´פ שמצד האמת אין חיובן אלא בארץ. מדוע ?המצוות בגלות הן כעין "ציונים" סימנים - כדי שלא תשכחנה עד שובנו לארץ. היינו, קיומן של מצוות אלו הוא זכר לעיקר קיומן בארץ-ישראל.
וכך גם כותבים הראשונים על המדרש :
הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא יח,כה):
"ומן העניין הזה אמרו בספרי ואבדתם מהרה... אע"פ שאני מגלה אתכם וכו´ והנה הכתוב שאמר ואבדתם מהרה ושמתם את דברי וגו´ אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף (=חובה המוטלת על האדם) כתפילין ומזוזות (הכתובים בפסוק הבא, ומצוות שהן חובת הקרקע למשל לא חייבים בחו´ל) ופרשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה´...".
וכן כתב הרשב"א בתשובה קלד:
ועיקר מצוות התורה כולן בארץ הן, ...כמו שאמרו במפורש הציבי לך ציונים".

חשוב להדגיש שמצוות תלמוד תורה אף היא בכלל גדר זה. אך לא רק מצד "קיום" המצוה אלא גם מצד תוכן ואיכות התורה הנלמדת. מקורות לדוגמא :

בראשית רבה טז, ד "וזהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. סנהדרין כ"ד ע"א "במחשכים הושיבני כמתי עולם" (איכה ג´) אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל

(להרחבה ראי את המקורות באתר הבא המוקדש כולו לתורת א´י – http://www.yesmalot.co.il/torat-il/main.html
וכן את המאמרון של הרב זלמן מלמד http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=371

המסקנה הפשוטה : כיוון שרצון השי"ת שנקיים את כל מצוות התורה בעיקר חיובן, הרי ממילא מוטל עלינו - יחידים וציבור (שכן יש מצוות המוטלות על היחיד ויש שהן מוטלות על הציבור) לשבת בארץ.

עקרונית היה אפשר לעצור כאן ולהסתפק במסקנה. ולכן אם עייפת מהקריאה אפילו רצוי שתעשי זאת ותדלגי לסוף, אך אם כשתתרענני תרצי עוד להעמיק עדיין נשארת השאלה – מדוע זה כך ? הרי הנחת התפילין שלי היא לכאורה בדיוק אותו דבר עם אני עומד מצד אחד של הגבול או מצדו השני – מה סיבת השוני ?

ע´מ להתקדם עוד שלב יש להבין למי מופנית התורה. מי הוא זה שאליו מכוונים ציוויי התורה.
ברור לכל שהתורה ניתנה לעם ישראל, אך אפשר היה להבין שהתורה מכוונת להגדיר את מסגרת חיי האדם הפרטי, ושנתינת התורה לעם ישראל היא רק הדרך להגדיר מי הם האנשים הפרטיים השייכים למסגרת חיי התורה. האמת היא שהתורה אכן מטילה חיובים על כל יחיד ויחיד מעם ישראל אך ה"כתובת", הגוף אליו פונה התורה הוא עם ישראל ככלל, התורה מגדירה צורת חיים לכלל העם, לאומה.

מאחורי האמירה הזו מסתתרת תפיסה שאכן יש כזו ישות ששמה "כלל ישראל". כלומר שהעם שלנו הוא לא רק אוסף היהודים אלא שבעצם כל היהודים כולם הם חלק מהנשמה האחת הגדולה שנקראת עם ישראל. (או כמו שזה מנוסח לגבי התורה – כל יהודי הוא אות בתורה הכללית, לכל יהודי יש את האות שלו בתורה) (ולכן המיתה מתוארת בתנ´ך כ"נאסף על עמיו" או "נאסף אל אבותיו" – הנשמה הפרטית של האדם חזרה מההופעה שלה בעולם הזה להכלל בנשמה הכללית של העם).
הישות הזו היא זו שקיבלה את התורה וכל המשמעות של קיום התורה והמצוות ע´י האדם פרטי היא אך רק מתוך שהוא חלק ממנה , שהוא ענף מעץ החיים של האומה.

לכן למשל בנוסח של הכונה שאומרים הספרדים לפני כל מצוה כתוב גם "בשם כל ישראל".
כל התוקף והערך של המצוה היא מתוך שהיא פעולה של כלל ישראל. היחיד מבצע אותה פיזית – אך היא תקבל משמעות רק מתוך קישורו לכלל ישראל, מתוך שהוא פועל כאיבר של האומה.

עוד דבר שיוצא מכאן הוא – שהחטא שהוא גרוע מכל אפיקורסות הוא שאדם מוציא את עצמו מן הכלל. כשאדם לא משתתף בצער ובשמחה של הציבור – כשהוא לא שייך לחיי עם ישראל – זה הניתוק הכי גדול מהתורה ומהקב´ה. הוא עקר את כל התשתית לכך שהוא בכלל שייך לתורה ולמצוות. וכפי שכתוב בהגדה של פסח – "לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר" – עיקר בלשון חז´ל משמעו הגזע של העץ. הגזע שעליו נבנית כל התורה הוא השייכות אל הכלל. מי שהוציא את עצמו מן הכלל כבר כרת את הגזע עליו בנויה כל התורה.

הצעד הבא שיש להבין הוא שאין עם בלי ארץ. הארץ, האדמה המיוחדת לעם, היא כמו הגוף של הנשמה הלאומית. בה אותה נשמה יכולה לצאת אל הפועל ולהופיע בהמון היחידים של העם.
ולכן כל עם שנותק והוגלה מארצו – אבד והתכלה. (דוקא בענין הזה עם ישראל הוא יוצא דופן אך גם לגביו כתב הרמב´ם שאם ח´ו לא היו נשארים יהודים בארץ ישראל אזי כבר לא היה עם (מה שלא יקרה, כמובן). המהר´ל מפראג בספרו "נצח ישראל" (נדמה לי שבפרק א´) מסביר בעומק את הענין אך העיקר לעניננו הוא – שהוא כותב שאותו עקרון חל גם על עם ישראל ושמכאן יש הוכחה לכך שעם ישראל יחזור לארץ ישראל).

תמצתי על רגל אחת דברים קשים ועמוקים ואם יש צורך אפנה למקורות וארחיב רק לפחות זה כיוון להבין את מרכזיות ארץ ישראל. אם התורה ענינה להגדיר ולבנות את סדר החיים של עם ישראל – אזי כבר בתוך ההגדרה הזו בלועה מרכזיות ארץ ישראל. ארץ ישראל היא חלק מההויה השלמה של עם ישראל. הקיום השלם החי של העם הוא בארץ ישראל. בלעדיה אין בסיס לקיום שלם של התורה.

לאור זה ממילא מובן שהקשר בין הקב´ה לבין אברהם אבינו מיסד עם ישראל הוא הציווי ללכת לארץ ישראל. הברית הראשונה שכרת ה´ ברהם אבינו היתה הברית על הארץ – "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית טו, יח). זה הרובד הבסיסי הראשוני ביצירת עם ישראל.
וכן מובנת המצוה המוטלת על עם ישראל ככלל לכבוש ולשבת בארץ ישראל. את הפסוק "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" מבאר הרמב´ן כמצוה לכבוש (לרשת) את הארץ ולישבה. ("שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה..." ).
מתוך זה נגזרת גם מצוה ליחידים לעלות לארץ ישראל – אך העיקר הוא המצוה "ובחרת בחיים" של הכלל, עם ישראל מצווה לבחור בחיים – והדרך למימוש החיים הלאומיים היא בכיבוש ארצו והישיבה בה.

אולי יעזור אם קצת ארחיב על המצב ההפוך :
עם ישראל בגלות הוא כמת. הגאון מוילנא מסביר שחזון העצמות היבשות שביחזקאל נסוב על תחיית עם ישראל ומפרט בבאורו על החזון (בספר הדרת קודש) שהיציאה לחוץ לארץ היא ככניסה לקבר (הלאומי) אלא שבתחילה עוד נותר עוד בשר בגוף האומה ואלה היו הישיבות הגדולות שבבל (ובפרט שגם היה קצת שלטון עצמי במוסד ראש הגלות) אך אחר כך גם אלה נאכלו ע´י הרימה (הגויים) ונותרו רק העצמות שהם תלמידי החכמים שמהוים את שלד האומה ושומרים בקרבם מעט מהרוח הכללית שבה (כעין קופסת שימורים של נשמת האומה). ולבסוף, בימיו, הוא אומר שכבר אין גם תלמידי חכמים ונשארנו רק "תרוד (=סיר) של רקב (עצמות) ונעשה עפר.
למה הארכתי בתיאור המזעזע הזה ? כי מתוקף אלפי שנות הגלות התרגלנו לצורת הקיום הזו. לחיות כתרוד של רקב, להיות עפר שלומד תורה ומקיים מצוות נתפס בעינינו כחיים "נורמליים". רק תיאור כזה יכול לזעזע אותנו ולברר לנו עד כמה אנו רחוקים מחיים שלמים של תורה ומצוות. כמו שניסיתי לבאר בתחילת התשובה – כל קיום המצוות בגלות כשעם ישראל "מת" – הוא בעצם "כאילו" , יותר כקישוט חיצוני ולא פועל את הפעולה החיה שהוא אמור לפעול. (והרי כמה אנחנו מרגישים בכך ! אלא שהתרגלנו ולא עולה בדעתנו שיתכן אחרת).
ממילא מובן עד כמה הלידה של מדינתנו, תחיית המתים הלאומית שלנו – אמורה לנטוע בנו שמחה ותקוה אדירה. אמנם הקיום של המדינה הוא עדיין בגדר "תינוק" עם קשיים וסיבוכים, כשהרבה מהעם עדיין לא מודע לזהותו ויעודו – אך סוף סוף נולד הסיכוי לקיים באמת את התורה והמצוות כמו שהקב´ה התכון, כעם שלם וחי בארצו.

עד כאן רק רקע שבלעדיו אי אפשר בכלל להתיחס לשאלה. קודם כל יהודי צריך לחיות את העובדות האלה בכל רמ´ח אבריו – וממילא יהיו בו רצון פשוט להיות שייך לבנית עם ישראל בארצו. אח´כ אפשר גם לשאול שאלות.

[לגבי עצם השאלה :]
מורי ורבי הרב יהושע צוקרמן עוסק רבות בהעלאת יהודים מצרפת ומארצות נוספות. בתגובה לשאלות כעין זו שמעתי מפיו את הדברים הנוראים הבאים : אין היום קיום ליהדות שבחוץ לארץ. כל עוד לא היתה מדינת ישראל היתה השגחת ה´ לקיים את עם ישראל בגלויות. כיון שקמה המדינה השגחת ה´ היא כעת על קיום העם בארץ ישראל והקהילות בחו´ל מופקרות לסכנות ההתבוללות והאנטישמיות וממילא לא יהיה להם קיום לאורך זמן. ממילא גישתו המעשית היא שאין שום ענין לשמר את הקהילות בחו´ל או להשקיע בבנין חיי התרבות שם אלא לצורך העלאתם לארץ.

כיון ששמעתי הייתי חייב לכתוב. לי אין את היכולת לומר דבר כזה חריף אך עדיין גישתי דומה אך מהצד החיובי של הענין. נפסק בפשטות שאסור ליחיד לצאת מארץ ישראל אלא לצורך פרנסה, לישא אשה, ללמוד תורה ועל מנת לחזור חזרה אליה (כך פשטות ההבנה העיקרית בפוסקים. ויש המתירים לצרכים חשובים נוספים). להשתקע בחו´ל פשוט שאסור.
אם כך כשהיום ברוך ה´ קשיי העליה קטנים בהרבה ממסירות הנפש שאבותינו נדרשו לה כשעלו לארץ בכל הדורות – יש שלטון יהודי, מרכז התורה העולמי הוא בארץ ישראל, אפשר למצוא סביבת מגורים הולמת גם למי שחושש מאד מחשיפה לתרבות הכללית, המצב הכלכלי בגדול הוא טוב – לפי הבנתי הקטנה, בגדול, פשוט שצריך לעלות.
כמובן שאין בכך שום הוראה פרטית – מעבר לכך שאני לא רב – יש לשקול כל מקרה לגופו שהרי ברור שזה לא יהיה קל – שינוי סביבה תרבותית, פרנסה, חינוך ועוד. בנוסף היציבות של התא המשפחתי עלולה להתערער ויש עוד הרבה שיקולים. אני גם לא חושב שכל אחד מתאים לבוא ולהגיד דברים ישירות. לכן אם שואלים אותך את יכולה לומר את פשטות הפסיקה והרקע לה. אך לדעתי, מעבר לכל הפרמטרים הדבר העיקרי שיקבע הוא מידת הקישור הנפשי של כל אדם ומשפחה לעם ולארץ. כי קישור כזה נותן את החוסן לעמוד בפני כל הקשיים. ולכן מבחינתך הדבר הכי טוב שתוכלי לעשות בשליחותך הוא לחזק את הקישור הזה – קודם כל ע´י עצם הנוכחות החיה השמחה והמלמדת שלך. ומעבר לכך ע´י הנחלת וחיזוק התכנים שעסקנו בהם כאן.
מקוה שה´ יאיר את עיניך ויתן לך תבונה איך לכלכל את צעדיך ולהיות שליחה נאמנה לאומתנו,
בהצלחה
אדם
נ.ב. א. יש המון מידע בנושא באינרנט. כל שליפה בגוגל לפי "ישוב ארץ ישראל" או משהו דומה תוביל להרבה קישורים.
ב. אשמח לשמוע אם תרצי עוד הבהרות או לדון בחלק מהנושאים שעלו.
adamn@intermail.co.il